- אהבה הנה סוד החיים הרוחניים -
בעל תודעה גבוהה יודע שאהבה הנה סוד החיים הרוחניים. שעליו לאהוב את האחר כעצמו, להיות סלחן, לפחות את זה. אחרת הוא לא מקבל את ההנהגה האלוהית של האל בחייו. תלמיד הרוח שרוצה להשיג רמה גבוהה, מאבד כל עניין לשנות משהו או מישהו מרע לטוב. הוא רק מעוניין בדבר אחד ; להיות מישכן של אהבת האל על פני האדמה. משכן זה הוא בעל תודעה ניטרלית.
אדם בהכרה המודעת לאמת יודע בבטחה ש"מלכות-האל" היא על פני האדמה כמו בשמיים. שהשמיים והאדמה הם אחד בתוך נשמתו. הסיבה והתוצאה הם תמיד אחד בתודעת אמת - וזאת כאשר אין לו תפישת נפרדות.
הוא יודע שהממלכה הרוחנית כולה נמצאת בתוכו. כאן הוא אינו עולה להרים קדושים, או מבקר במקדשים, או חושב שעולם רוחני זה קשור למישהו מיוחד וקדוש. את האלוהות שלו הוא מוצא דרך חוויה מודעת בחיים וזה משחרר אותו. כל עוד זה לא כך, הוא חי באשליה .
חברי אור יקרים, כדי לעזוב את מישור העולם הישן ולגלות את העולם מחדש עם הכרה אלוהית עלינו לעבוד בשתי רמות : 1- בטיהור אנרגיה נמוכה והעלאת רטטי האור בגוף דרך הפעלת אש הלהבה המקודשת במרכז ההוויה שלנו כדי להתעלות לשדות האנרגיה האלוהית בהנהגה של העצמי העליון. 2- בהרחבת התודעה המתבססת על חוק האחד, דרך אימוץ אמת רוחנית ויישומה בחיים. עם הבנה ויישום חוקים רוחניים נעשה אימון יומי קבוע ואז גם רטט האור בהוויה המשותפת שלנו יעלה, וגוף האור האלוהי יקבל הזנה אנרגטית באופן טבעי וקבוע.
נפתח היום בתרגול תודעתי רוחני עם המשפט אותו נאמץ
"קדושת האל הנצחית שוכנת בי."
הקדושה הזו בתוכנו היא האני האמתי שלנו, שהוא אחד ומשותף לכולם כנוכחות אלוהית. בהבנה זאת אנו מוכנים להיפתח לנוכחות הנצחית של תודעת המשיח בלבנו וכך כולנו מובלים הביתה אל המקור שלנו.
כאשר נזכור שמעולם לא עזבנו את ההכרה האלוהית, נסיר את הצעיפים של אמונות השווא ואז כולנו נתעורר מהחלום ונדע שהחלום הזה לא קרה במציאות המוחלטת של האל, שרק היא קיימת באמת.
בינתיים, עבודתנו היא לפתוח את הכרתנו לנוכחות האוהבת של רוח האל. התפקיד שלנו כעת הוא להימנע מלקבל החלטות כלשהן בעצמנו אלא לדרוש את הדרכת האל בכול צעד והחלטה.
האל תמיד מוכן להחזיק את ידנו ולהוביל אותנו לגלות את האמת בעולם החוויה שלנו ולהבין שאיננו יכולים להחזיק את ידו של האגו ואת ידו של העצמי המשיחי בו-זמנית.
אנו מחליטים במה אנו בוחרים בכל רגע נתון, וכפי שנבחר, כך נחווה. או שהעצמי האלוהי מוביל אותנו לשקט נפשי ושלום נצחי, או שהאגו מוביל אותנו לנפש מסוכסכת, סבל ובלבול.
בתרגול שלי אני מצהירה הבנה זאת :
"רוח האל היא הקדושה הנצחית השוכנת בי.
היא שוכנת בכל דבר ובכולם, כי הכול אחד !"
על ידי האמונה שרעיון הפירוד הוא אמתי, לימדתי את עצמי לאורך עידנים את ההיפך. עם נפש מסוכסכת חשבתי שאני אשמה ומה שאני מסתכלת עליו - אשם או מאשים. אמונה זו הסתירה את המודעות לקדושת הרוח הטהורה שלי.
כדי להכיר בקדושתי, אני בוחרת במדריך האמתי ששוכן בלבי הרוחני. בבחירה להקשיב לו במקום לאגו, אני עושה את הבחירה להיות מודעת לקדושה הנצחית שלי.
בשיתוף פעולה מודע, רוח האל מלמדת אותי לזהות אשליה כאשליה. היא מלמדת אותי שנפרדות התרחשה רק בתפישה שלי אותה קיבלתי כעובדה קיימת, אבל היא לעולם לא יכולה להתרחש במציאות.
הצלחת הוראתו של האל לאנושות מובטחת, כי הוא מלמד את מה שאני כבר יודעת באמת. הוא רק צריך לעזור לי לבטל את הרעיונות הכוזבים שלימדתי את עצמי.
כדי לחשוף את האמת שעדיין נותרה ללא נגיעה מכל הרעיונות השגויים, הוראתו אדיבה, עדינה ואוהבת. אף פעם אין בה גינוי כלפי משהו אלא רק הבנה מלאת חמלה.
רוח-האל שבי יודעת על האשליות שאני רואה עדיין, אבל היא לא מאמינה בהן. ככל שאלמד ללכת עם האמת שלה, גם אני אלמד לזהות אשליות ולא להאמין להן.
זה התיקון של התפישה הישנה והשחרור התודעתי שלי לחיים האמתיים. אז הכרת תודה מלווה בשמחה מתגלה, ואני לא יכולה שלא להציע אותה לכולם, כי לשמחה יש מוטיבציה להתרחב.
בהכרת תודה אני מצהירה :
"אני מודה לך אבי הנצחי על שתמיד החזקת את הקדושה שלי מושלמת עבורי. למרות שהלכתי במדבר של אשמה ופחד, אתה מחזיק לנצח את קדושתי בשלמות בשבילי."
"אתה מכיר אותי כמו שאני באמת, לא כמו שדמיינתי שאני. אני אסירת תודה על המתנה של המורשת האלוהית שלי, שמזכירה לי את אהבתך, שלוותך ושמחתך, שאתה רוצה שתהיה שלי" !
כשאני מתרגלת את האמת של הקדושה ששוכנת בי, אני זוכרת שקדושה זאת היא נצחית. מה שאני באה עוד ללמוד ולהבין הוא שקדושת הרוח נמצאת בתוך כולם.
בהבנה זאת אני אומרת :
"עצמי נעלה, היום אני בוחרת במודע ללכת איתך לאורך כל היום. אני בוחרת במודע להקשיב לאהבה מדברת אלי ולבטא אותה. אני בוחרת בשלום במקום במאבק. "
"אני בוחרת במודע באחדות ולא בנפרדות ואני מעניקה לך את עצמי ואת היום הזה להנהגתך. תודה שאתה מוביל אותי בכל מחשבה, דיבור ומעשה. אָמֵן וכך הוא !
בלימוד הזה אנחנו מקבלים הדרכה להרפות מהסיפורים שלנו על פרוד ואינדיבידואליות, בהבנה שנדדנו מהאמת רחוק מהזהות האמתית שלנו.
כשאנחנו משקיטים את הכרתנו ומשחררים את הסיפורים המטורפים האלה שיצרנו בעולם של זמן ומרחב, אנחנו הולכים מעבר להם אל הנוכחות הנצחית של שלום, אהבה ושמחה.
אנחנו מפסיקים במודע לרצות לראות נפרדות. אנו מוכנים להכיר באל כמקור היחיד של חיינו. מוכנים להכיר בכך שנועדנו להיות אהבה בפעולה, וששום דבר אחר מאהבה אינו אמיתי.
ייתכן ונראה שאדם אחר פגע איכשהו בתדמית שלי. אולי נראה שוירוס כלשהו תקף את גופי. אולי נראה שאיזה מחבל תקף את האומה שלי.
עם זאת, כל ההופעות הנגלות הללו אינן אלא תוצאה מתוך רצוני לקבל זהות נפרדת מהחיים שאני קוראת הזהות האישית האינדיבידואלית שלי.
מכיוון שאי אפשר לקבל זהות נפרדת מבלי להגן על הצורה שהיא אימצה ולהתגונן מפני התקפות בעולם של מאבקים, אז הבחירה שלי בחוק הסליחה פירושה שאני מוותרת על הזהות הנפרדת שלי.
היום אני מתרגלת שחרור תפישות שווא. מתאמנת לזהות לראות כל תפישה ישנה של נפרדות כענן חולף שנעלם ברכות מעבר לאופק, ומקבלת בברכה את האהבה הטהורה, שניתנה באופן שווה לכולם.
אני מתאמנת בהשקטת ההכרה מקולות רקע מטרידים ומבקשת עדות שמגלה רק אמת אלוהית. אני יודעת שכך אני יכולה לתת לעולם הזה של כאב, סבל ומוות להיעלם מהכרתי.
אני עושה זאת באמצעות שחרור מהצמדות לתפישה הישנה ואימוץ חוק הסליחה כדי להשתחרר. מתעקשת לקבל את העצמי שלי כפי שהאל ברא אותי. שלם ומושלם.
בסופו של דבר, הסליחה היא בקשה מהאל להשתחרר מהתפישה הכוזבת כדי לחזור הביתה. רוח האל מחכה לבקשה זאת שבאה מהלב, כי זוהי הבחירה הנכונה.
אהבתה מוצעת לי תמיד, מחכה לברוכים הבאים אליה. ברגע זה של קבלת פנים, הפחד מתבטל והשלווה חוזרת למודעות שלי.
יומיום אני זוכרת שאני הנני הרחבה של אור האהבה האלוהית. כל זה חוזר אלי עם ההחלטה האחת לקבל את העצמי האמתי שלי כפי שהאל ברא אותי.
כאשר אנו לומדים להיפתח ולקבל בתודה את התיקון של רוח הקודש בתפישה שלנו, אנו מובלים על ידה לראות שתפישה של גופים נפרדים המתנהלים עם שכלים נפרדים היא שקרית.
מראה זה נובע מאמונה בפרוד ואמונה של טוב ורע. עם האמונה בפרוד ובדואליות באים אשמה ופחד. אשמה ופחד מביאים לכאב, דמעות או לחוויה של חוסר ואובדן.
כאשר אנו לומדים לבטל את האמונה הזו בפירוד, בעזרת ראייה דרך תודעת העצמי האמיתי שלנו, הדמעות נמחקות.
אנו מגלים שהפרוד בו האמנו הוא שקרי ומעולם לא התרחש באמת. הוא נעלם מהתפישה ואנו משיגים את הדעת.
אנו רואים שהדימויים האלה של נפרדות פשוט באו מרעיונות שגויים שאימצנו. אנחנו מניחים אותם הצידה בשקט וכבר לא מעוניינים לגלות אותם בעולם החוויה.
כאשר אנו ממשיכים בתהליך של הסרת כל אמונות השווא שלנו הנובעות מהרעיון השקרי של הפרוד, הדמעות שלנו נמחות, הלב מתרחב והאמת שאנו מאמצים מתחזקת בתודעה.
אנחנו לומדים להכליל את התיקון בתפישה שלנו לגבי כל רעיון שקרי שאמצנו בעבר. כאשר הרעיונות הכוזבים הללו נדחים במודע, הם נסוגים בהדרגה מהכרתנו ועולם חדש של מחשבה והרגשה מופיע.
עולמו של האל הוא ההפך מעולם הפרוד. הוא כולל הכל כשלם אחד. זוהי כוללות המופיעה בהכרה ללא פילוג או פלגים נפרדים. וכך ההבדלים שהיו נעלמים.
זה המקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו, נותנים לרעיונות הכוזבים לנשור מההכרה, כשרוח האל מובילה את הדרך.
ככל שאנו מתחזקים בתודעה וברטט האנרגיה האלוהית, אנו מתמגנטים לשדות העולם האלוהי. אנו חולמים במודע חלום חדש, כזה שמוביל לסוף כל החלומות, כשעיני הרוח בנו נפקחות.
יומיום אני בוחרת להתאמן במודעות ערה ולהבחין ביד של מי אני אוחזת - של האגו או של רוח האל. אני בוחנת אם אני רואה דרך עיני העצמי הנפרד או רואה דרך עיני העצמי המאוחד, זה שתמיד מביא אותי לתפישת אחדות והרגשת שלמות.
זהו אימון של בירורים יומיום. של הוצאת המוץ מהתבן. אם אני מחזיקה את היד של האגו, אני אתמקד בהבדלים, בקונפליקט ובחוסר ואזדהה אתם כאמת.
אם אני אוחזת ביד של רוח האל, ארגיש את השלווה והשמחה של זיהוי רוח האל מאחורי כל הצורות, את איכויות השפע והשמחה של האל מאחורי עולם הצורה הזה.
אני מתאמנת בהנחת חלום הנפרדות בצד ובהצטרפות לרוח האל והכרה בעולמו של האל כמציאות האמתית בכל דבר שנגלה בעולמי.
אני מודעת לכך שחשוב לא לבלבל את העולם הרוחני עם העולם שאנו רגילים לראות בעיני הגוף. לכן אני עוזבת את ההגדרות הישנות הקשורות לצורה ודבקה באיכויות המהות האמתית שלי.
מכיוון שהאל עצמו חסר צורה., בהיותו עוצמה של אהבה ולא חומר, לא יכולות להיות צורות בעולמו. עולמו של האל הוא רוחני ובבריאה הוא גילוי של גן עדן.
בשכל גבוה כזה הכל מאוחד באהבה נצחית אחת. לכן, כל עוד אנו שופטים את העולם, איננו יכולים להכיר את העולם האלוהי.
השיפוט דורש חלוקה והפרדה בתפישה. הוא מנוגד להכרה טהורה וניטרלית. אנו חווים את עולם הצורה כי דחינו או שפטנו את העולם, מה שאומר שדחינו ביטוי של אהבה טהורה.
ללא אהבה כזאת, עצב ודיכאון הם בלתי נמנעים. אי אפשר להיות מאושרים כשאנחנו מאמינים שאנחנו מנותקים מאהבה.
זה לא האל שניתק אותנו. זה אנחנו שהתכחשנו לאהבתו בעצם הבחירה בדואליות ונפרדות. השיפוט שלנו מתנגד לאהבה אלוהית ומוביל לתפישה של עולם שופט ומתנגד.
כל הדברים מופרדים כאן על ידי הבחנות של ההכרה האנושית. בעולם החוויה שלנו רק באמצעות הבדלים אנו מסוגלים להבחין בין צורה אחת לאחרת.
בעולם הזה אנו מאמינים ששיפוט חיוני להישרדות. אנו מבלים שנים רבות בהכשרת עצמנו כיצד לשפוט נכון כדי שנחוש בטוחים ונוכל לשרוד.
אנו לומדים על ההיסטוריה שהיתה כדי שנוכל להיות שופטים יעילים יותר ברגע ההווה. בגלל שאנו מאמינים שאנו נמצאים בעולם הצורות הנפרדות, השיפוט כביכול הכרחי.
אבל חשוב לנו ללמוד דרך חדשה של הבחנה שאינה מהעולם הזה אם ברצוננו לברוח מהחלום המפחיד של פרוד ומאבק.
אנו לומדים דרך חדשה לשפוט בהדרכת רוח האל. השיפוט שלה פשוט. הוא מתבסס על כך שהכל או אמיתי או לא אמתי, מציאותי או לא. מה שלא אלוהי הנו אשליה ולא יכול להשפיע עלינו באמת.
כאשר אנו לומדים ללכת בעקבות האמת ולתת לרוח האלוהית לשפוט עבורנו, היא מובילה אותנו לפסק הדין הסופי שעמו אנו מכירים בכך שאנו טהורים, ויחד אתנו כל מה שחי.
כאשר הדבר מזוהה בהכרה שלנו במלואו וללא יוצא מן הכלל, אנו חופשיים לקחת את ידו של האל כשהוא מרים אותנו בעדינות אל עולמו, שבו השיפוט האנושי מעולם לא היה קיים.
בעולם האלוהי אין דמעות, כי אין בו הפסד. יש רק הרחבה נצחית של האהבה והשמחה הנובעת מהנתינה והקבלה של האהבה בשותפות עם כל מה שיש.
היום אני לוקחת את ידה של רוח הקודש ונותנת לה להדריך את כל מחשבותיי. נותנת לה לשפוט את כל הדברים עבורי ולהדריך אותי בבירור מה שאמתי ומה שהנו אשליה.
כדי שאלמד לראות את התמימות שהיא רואה כמהות של אהבה טהורה. אני סולחת לעולם הכוזב, מוותרת על כל שפוטיות, כי אני חפצה בכל לבי להכיר את העולם האלוהי ולשכון בו בשמחה ואני מצהירה : היכן שהיה חושך אני בוחרת להסתכל מעכשיו על האור (מקור )
כפי שנאמר כבר האל הוא אהבה. לכן האהבה מחכה לנו בזרועות פתוחות כשאנחנו חיים עם מודעות של אהבה. האהבה צועדת לצדנו ומראה לנו את הדרך.
אהבה היא המטרה שאנו מחפשים. בעולם הזה איננו יכולים לחוות את אהבת האל במלואה. אהבה היא אחת לכל החיים ואי אפשר לחוות אותה בזמן שהאמונה בנפרדות נשמרת בהכרה האנושית.
אבל ישנו אמצעי להשתקפות של אהבה בעולם הזה. זו היא הסליחה שהיא האמצעי שבאמצעותו נוכל לחזור לחוויה המלאה של אחדות אהבת האל.
חוק הסליחה מנקה את החושך כך שאור האהבה יוכל להאיר על החזון הגבוה שלנו ולהראות לנו את האמת של אחדותנו עם כל מה שיש.
בגלל אינספור הצורות של העולם הזה נראה שיש ליישם את הסליחה שוב ושוב. נראה שהנסיבות הקוראות לסליחה שונות.
אבל הצורך בסליחה בכל הנסיבות נובע מרעיון שגוי מרכזי אחד. הרעיון הזה הוא הדרישה שהבורא ייתן לנו טובה מיוחדת, שהוא ייתן את אהבתו בצורה לא שווה.
בהדרגה כאשר אנו מתרגלים סליחה, אנו מתחילים לראות שכל הנסיבות שבהן נראה שקונפליקט והאשמה מתרחשים הן זהות.
אור האהבה שמתגלה בהכרה מוארת מראה לנו שבמקום בו האמנו שיש פילוג, יש רק אחדות ושלמות. איפה שראינו או חשנו אשמה, יש רק תמימות.
זהו באמת גילוי מואר. איפה שחשבנו שיש נזק, נגלה שזה היה מצב מלמד או מתקן מבחינה רוחנית. כך אהבה צועדת לצדנו ומראה לנו את הדרך להכרת העצמי שהנו מהות האהבה.
בקשת הסליחה משחררת את המחסומים בפני ההכרה הזו והאור מביא לנו הכרה ותחושה חדשים, שבאה יחד עם שחרור הצעיפים של אמונות הפירוד.
בהירות האהבה נכנסת במלואה למודעות שלנו ואז אנו מזהים את העולם האלוהי. זוהי תודעת גן עדן, בה ישנה הנתינה והקבלה הנצחית של אהבה ושמחה.
כשאני לומדת בתרגול זה להכיר שאהבה מתהלכת לצדי ומסתכלת רק על האור, הכרתי מתבהרת ואני רואה שהחושך היה הדמיון שלי ואני חשה שהאור ישנו שם תמיד עבורי.
אני מתעוררת יותר לאמת כשאני מזהה שהחושך שאני רואה 'בחוץ בעולם' הוא פרי הדמיון שלי וממנו אני רק מגלה את האור בעולם החוויה.
כן. פתאום אני מגלה שהאור נמצא שם בשבילי להסתכל עליו ולחוות אותו. אני רואה שזו ההזדמנות היומיומית שלי לגלות שעולם הגופים הנפרדים הוא חלום.
העולם הזה הוא השלכה של אמונותיי, אלה שלא עוזבות את הכרתי. אם אני רואה חושך בחוץ בעולם שלי, זו השתקפות של אמונה בחושך שעדיין שוכנת בשכלי.
אבל יש לי ברירה. אז מה אני בוחרת ? אני יכולה להמשיך לחזור שוב ושוב על השלכת אמונותיי מהעבר או שאני יכולה לבחור לזהות את האור שנמצא שם בשבילי ולהסתכל עליו.
הבחירה שאני עושה תלויה במה שאני רוצה לחזק בתוכי. האם אני אוחזת ביד האגו, או ביד רוח הקודש בכל מחשבה ?
אני משתמשת ביום הזה כתרגול לפתוח את המחשבה שלי לאור שנמצא כאן ושם כדי לראות אותו ואני מוכנה לראות אותו.
היום אני יכולה לחזק את החלום, או לתרגל לשחרר אותו מההכרה שלי, אני זוכרת מה היא הברירה : האם אני מוכנה להכיר באהבה היום, או שאנסה להפוך את החושך לאמיתי ?
אני קמה היום לעבודה של בירורים ואני מצהירה :
"היום אני מוכנה לתרגל את הפתיחה של הכרתי המודעת לאמת שרק אהבה היא אמתית ומה שאינו אהבה אינו אמת. לכן היכן שהיה חושך אני מסתכלת היום רק על האור שישנו ! "
.jpg)
