הגאולה היא הבטחה, שנעשתה על ידי האל, עמה אתה מוצא את דרכך אליו לבסוף. זה מבטיח כי לממד הזמן יהיה סוף, וכל המחשבות שנולדו בזמן יסתיימו גם כן. המילה האלוהית ניתנת אז לכל מחשבה שחשבה שיש לה מחשבות נפרדות, והיא תחליף את המחשבות האלה של מאבק עם מחשבת השלום.
המחשבה על השלום ניתנה לבן האל, ברגע שהוא חשב על מלחמה. מבראשית לא היה צורך במחשבה כזאת, כי השלום ניתן ללא הפכו, ופשוט היה קיים. אבל כשהמחשבה התפצלה להיות דואלית אז נדרש כאן ריפוי. למרות שההכרה נשארה אחת השכל האנושי לא הצליח לזהות את אחדות ההכרה. הוא לא ידע את עצמו כאחד.
הגאולה אינה תומכת בעולם החלומות. כך היא מאפשרת לאשליות ללכת. בבחירה לא לתמוך בהם, זה מאפשר להן להתפורר ולהיעלם. ומה שהסתתר עד כה, עכשיו מתגלה; זהו המזבח לשם הקדוש של האל שבו כתובה המילה האלוהית, עם המתנות של הסליחה שלך שהנחת לפניו, והזיכרון האלוהי שנמצא בפנים.
הבה נבוא יום יום למקום הקדוש הזה, לבלות יחד. כאן אנו חולקים את החלום הסופי שלנו וזהו חלום שאין בו צער, ויש בו רמז לכל התהילה שנתן לנו האל. הדשא מציץ מהאדמה, העצים ניצבים עכשיו בלבלוב והציפורים באות לחיות בתוך הענפים שלהם. כדור הארץ נולד מחדש בפרספקטיבה חדשה. הלילה נעלם, ואנו באים יחדיו להיות באור.
שיר השמחה שלנו הוא הקריאה לכל העולם שהחופש חזר, שממד הזמן עומד להיגמר, ולבנו של האל יש עוד רגע לחכות עד שיגיע לזכור מיהו אביו. אז חלומות מסתיימים, הנצח מאיר את העולם, ורק גן העדן קיים עכשיו.
