אני הנני בן האל, שלם ומושלם, זוהר בהשתקפות האהבה שלו. בי ישנה הבריאה שלו המבטיחה חיים נצחיים. בי ישנה אהבה מושלמת ושמחה, שמבוססת בלי הפכה. אני הנני הבית המקודש של האל עצמו. אני הנני גן העדן שם אהבתו שוכנת. אני הנני הקדושה שלו עצמה, כי בטוהר שלי שוכן מה ששיך לו.
בימי הסוף של הלימוד הרוחני, אני ואתה מוצאים רק תכלית אחת אותה אנו משתפים יחד. אנחנו מצטרפים יחדיו כך שמה שאני הוא כך גם אתה. האמת של מה שהננו היא חסרת מילים או תיאור. אנחנו הננו מביאי הגאולה, מקבלים את חלקנו בגאולת העולם דרך סליחתנו המשותפת וכך מתנתנו ניתנת לנו. אנו מבקשים לראות בכל אחד את אחינו ולתפוש הכול כנחמד וטוב. הדעת האלוהית תחזור כאשר נעשה את חלקנו ואנו מעוניינים רק לקבל בברכה את האמת.
עינינו רואות דרך עיני העצמי האלוהי את העולם משיג גאולה מכל מחשבה מוטעית. אוזנינו שומעות את קול האל מכריז על עולם טהור. אנו מצטרפים יחד לברך את העולם ומהאחדות שאנו משיגים אנו קוראים לכל אחינו ומבקשים לשתף את השלווה שלנו ושמחתנו. אנו שליחי האל המדברים בשמו. נושאים את המילה האלוהית לכול מי שהוא שולח אלינו. ההכרה שלנו משתנה ומכירה את התכלית שלשמה באנו לכאן ושאותה אנו מחפשים לשרת. "בן האל" נגאל כעת כשהוא רואה את שער גן העדן פתוח לפניו והוא נכנס לתוך לב-האל.
