"הסליחה, הגאולה והתפישה האמיתית, שזורים יחד "-
- סליחה, אשר משחררת את זכרונות העבר, או עוזבת אשליות של הבדלים ודואליות, פותחת את ההכרה לתפישה חדשה, תפישה שאומרת שכולנו נקיים מאשמה. כאשר אנו סולחים ורואים אח אחר כנשמה אלוהית. כמי שמעולם לא השתנה במהות והוא חף מפשע לנצח כמונו, אנחנו מתקדמים צעד אחד קדימה אל המודעות של האחדות שלנו. (הסליחה מאחדת והשיפוט מפריד)
מהי החוויה שסליחה מביאה ?
בעולם המוטעה הזה של גופים נפרדים, לעתים רחוקות אדם מסוגל לסלוח לגמרי, חד משמעית וללא כל הסתייגויות. הנכונות עדיין לא שם. אבל, לרוח הקודש יש סבלנות אינסופית והיא מנחה אותנו בעדינות לחוק הרוחני של סליחה עם חמלה. לסלוח ולהשתחרר כאשר הנכונות להשתחרר נמצאת בלב ובהכרה.
כל רגע של סליחה מביא את החוויה של חופש, שלום ואחדות, כי הלב שלנו רוצה לזכור זאת. זה יכול להיחוות לרגע, אבל הזיכרון נשמר ומשמש כמניע לסלוח יותר בהמשך. זה מגדיל את הנכונות שלנו ללמוד דרך אחרת של ראייה. כך אנו הופכים להיות פתוחים לנס-היישור באור של התפישות שלנו עם אמת, ולדעת את עצמנו כמו שהאל ברא אותו.
רבים אשר עברו את נתיב האור הזה ספרו על חוויה של תחושת נצחיות, המתוארת לפעמים כקריסה של זמן.זוהי ההרגשה המתרחשת עם קבלת ההתמרה של רוח הקודש בתפישה, המתרחשת כאשר אנו מביאים את תשומת הלב למציאות שלנו כרוח נצחית, כהוויה - במקום להתמקד בפעולות הזמניות של הגוף שאנו מכנים "חיי היומיום" בעולם של זמן ומרחב.
ניתן ללמוד לפתוח את ההכרה לתזוזה כזאת בתפישה, מדי יום, מרגע לרגע. זה מגיע עם פיתוח האימון של פתיחת ההכרה להנחיית רוח הקודש. זה בא עם נכונות להכיר בכך שאנחנו לא יודעים בשכלנו המוגבל מה המשמעות של כל דבר, אבל בוטחים בתהליכי ההתפתחות בנתיב הרוחני.
התרגול וההצהרות של האמת האלוהית עוזרים לפתח את ההרגל הזה. הם מאמנים אותנו לשמור על ההכרה שלנו במצב של מוכנות לנס שיתרחש בתפישה האנושית שלנו, בעקבות תהליך הסליחה, השחרור עד להשגת הגאולה מהאשליה שהעצמי הנפרד של המין האנושי יצר.
- סליחה, אשר משחררת את זכרונות העבר, או עוזבת אשליות של הבדלים ודואליות, פותחת את ההכרה לתפישה חדשה, תפישה שאומרת שכולנו נקיים מאשמה. כאשר אנו סולחים ורואים אח אחר כנשמה אלוהית. כמי שמעולם לא השתנה במהות והוא חף מפשע לנצח כמונו, אנחנו מתקדמים צעד אחד קדימה אל המודעות של האחדות שלנו. (הסליחה מאחדת והשיפוט מפריד)
מהי החוויה שסליחה מביאה ?
בעולם המוטעה הזה של גופים נפרדים, לעתים רחוקות אדם מסוגל לסלוח לגמרי, חד משמעית וללא כל הסתייגויות. הנכונות עדיין לא שם. אבל, לרוח הקודש יש סבלנות אינסופית והיא מנחה אותנו בעדינות לחוק הרוחני של סליחה עם חמלה. לסלוח ולהשתחרר כאשר הנכונות להשתחרר נמצאת בלב ובהכרה.
כל רגע של סליחה מביא את החוויה של חופש, שלום ואחדות, כי הלב שלנו רוצה לזכור זאת. זה יכול להיחוות לרגע, אבל הזיכרון נשמר ומשמש כמניע לסלוח יותר בהמשך. זה מגדיל את הנכונות שלנו ללמוד דרך אחרת של ראייה. כך אנו הופכים להיות פתוחים לנס-היישור באור של התפישות שלנו עם אמת, ולדעת את עצמנו כמו שהאל ברא אותו.
רבים אשר עברו את נתיב האור הזה ספרו על חוויה של תחושת נצחיות, המתוארת לפעמים כקריסה של זמן.זוהי ההרגשה המתרחשת עם קבלת ההתמרה של רוח הקודש בתפישה, המתרחשת כאשר אנו מביאים את תשומת הלב למציאות שלנו כרוח נצחית, כהוויה - במקום להתמקד בפעולות הזמניות של הגוף שאנו מכנים "חיי היומיום" בעולם של זמן ומרחב.
ניתן ללמוד לפתוח את ההכרה לתזוזה כזאת בתפישה, מדי יום, מרגע לרגע. זה מגיע עם פיתוח האימון של פתיחת ההכרה להנחיית רוח הקודש. זה בא עם נכונות להכיר בכך שאנחנו לא יודעים בשכלנו המוגבל מה המשמעות של כל דבר, אבל בוטחים בתהליכי ההתפתחות בנתיב הרוחני.
התרגול וההצהרות של האמת האלוהית עוזרים לפתח את ההרגל הזה. הם מאמנים אותנו לשמור על ההכרה שלנו במצב של מוכנות לנס שיתרחש בתפישה האנושית שלנו, בעקבות תהליך הסליחה, השחרור עד להשגת הגאולה מהאשליה שהעצמי הנפרד של המין האנושי יצר.
