מהי המשמעות של יצירת דימויים ?

להתעלות מעֵבר לתפישה של יצירת דימויים

כאשר אנו מאמינים שאנו נפרדים, אנו מאמינים שכל דבר שאנו תופשים כחיצוני לנו אינו חלק מאיתנו. אנחנו כבר לא מרגישים חלק מכל דבר, ולכן מרגישים חוסר וריקנות. אז אנחנו ממציאים פתרונות למילוי החוסר הנתפש בנו. כל "עשיה" המתרחשת בתוך העולם של תפישה אנושית, הופכת לפעולה של מילוי חוסר.

 התפישה האנושית נובעת מיצירת דימוי המבוססת לחלוטין על צורה, ומרוכזת על גופים. עשיית דימויים כאלה עושה תמונות נפרדות ממה שאנחנו חושבים שאנחנו ומה שאנחנו חושבים שאחרים הם. התוצאה הבלתי נמנעת של האמונה בדימויים, היא לתפוש חוסר והפרדה במקום לראות את האחדות של הבריאה.

יצירת דימוי היא יצירת צורות בהכרה שלנו, והיא מה שהאגו עושה כדי להפוך את תפישת ההפרדה למציאותית. הדימויים האלה מוקרנים החוצה ואנחנו רואים אותם כגופים וצורות בעולם שמחוץ לנו, שוכחים שאלה רק הקרנות תמונה, שמקורן בהכרה שלנו. ההדרכה האלוהית רוצה שאנו נבין עד כמה הניסיון הזה הוא פגום ואומרת לנו, "אין לכם צורך בתמונות כדי להיות בתפישה נכונה כי לא יכולה להיות צורה בתפישת אחדות".

מעצם הגדרתו, דימוי הוא צורה נפרדת ולכן לא יתכן שיהיה חלק מאחדות הבריאה. כאשר אנו מאמינים שאנו דימוי - כגוף בעל אישיות אישית - אנו מגבילים את המודעות שלנו לגוף זה ולכן איננו יכולים לדעת את האחדות שלנו.

נאמר לנו בקורס : "רק האהבה יוצרת ורק כמוה". המקור שלנו הוא יצירה. מכיוון שנבראנו כמו המקור שלנו,כאהבה, התפקיד שלנו הוא להרחיב את הבריאה, כלומר להאציל אהבה לחיים. בבריאה הכל אחד, לכן לכל יש את הכל. "האל יצר רוח במחשבה שלו ובאיכות שלו. ואין דבר אחר. "

ההבדל בין ידיעה ותפישה -

ה"ידיעה" (הדעת) באה עם קבלת עצמנו כפי שהבורא ברא אותנו - אחד אתו. כאשר אנו בוחרים להאמין שאנחנו בזהות שונה ממה שהוא ברא, אנחנו חולקים על הרעיון שלו על הבריאה שלנו. נאמר לנו : "הבלבול בין הבריאה האמתית שלך [האצלה של אהבה] לבין מה שעשית מעצמך הוא כה עמוק עד שכך אי אפשר "לדעת" דבר."

כאשר אנו לא מסכימים עם האל על מה שאנחנו באמת; אור בבריאה, אנחנו לא בהכרה הנכונה שלנו ואנחנו שוכחים את האמת. אנו מאבדים את המודעות של מה שהננו כמו שנבראנו. אנחנו כבר לא יודעים את עצמנו כחלק משכל אלוהי. למען האמת, האל כאור האהבה זה כל מה שיש לדעת. האהבה האלוהית היא נוכחות אחת. לדעת כל חלק של אהבה זה לדעת את כולה, כי היא נוכחת בכל. להשיג זאת זו משמעותה של ידיעה אלוהית. לעומת זאת תפישה הנה חלקית וקיימת רק כאשר אנו מאמינים ברעיון של להיות נפרד מהבריאה. לכן התפישות שלנו הן שקר. כך אנחנו לא יכולים לתפוש את עצמנו כראוי."

התפישה תמיד כרוכה בהערכה ובשיפוט -

התפישה היא תמיד פרשנות ולא יכולה להיות ידיעה מוחלטת שאינה פתוחה לפרשנות. לכן זה תמיד כרוך בהערכה ושיפוט. התפישה היא סלקטיבית, בוחרת דבר אחד מבין אחרים. "תפישה היא תהליך מתמשך של קבלה ודחייה, ארגון מחדש, ושינוי. הערכה היא חלק מהותי מהתפישה, כי יש צורך בשיפוט כדי לבחור משהו". מי שנמצא בתפישה צריך ריפוי. לכן ההדרכה מדגישה שעלינו ללמוד שאיננו יודעים מה פירושו של כל דבר בכוחות עצמנו.

ההגדרה לסליחה -

סליחה היא להרפות מהאמונה בהפרדה ובדואליות. כאשר אנו משחררים את תפישת ההפרדה, או סולחים, אנו חוזרים למודעות המצב הטבעי שלנו, שהוא אחדות ואיחוד עם האל והבריאה. כך אנו חוזרים לזרימה הנצחית של נתינה וקבלת אהבה. אנו חוזרים לקבל את עצמנו כמו "מחשבות האל שחי באור שלו."

---