המושגים שמוצגים כאן הם לשם הבנת הלימוד בקורס בנסים ובנתיב הרוחני בכלל, הקורא צריך ללמוד שפה עם משמעות חדשה. הלימוד משתמש באותן מילים שאנו משתמשים בעולם אבל הן נעשות כאן כלי חדש בעל משמעות רוחנית ואמת אלוהית כדי לבטא עולם בעל משמעות אחרת בעיון במושגים אלה שוב ושוב.
כל המילים של הלימוד באות לחזק את משמעות עולם התפישה החדש שלנו. התוצאה הסופית של תהליך זה היא שהכרת האגו פונה הלאה מהתפישה האנושית הישנה להכרה גבוהה יותר.
השימוש בשפה זו משקף את התהליך הגדול יותר שמנחה אותנו הלימוד הרוחני שבו מובאות לפניך האשליות אל מקום בו הן נפגשות ומוחלפות באור האמת. כאשר עוברים מן המשמעות הנוכחית שבה רואים דברים למשמעות חדשה דרך הבנה ותרגול. אז נעשית דרך להחלפת הפרשנויות המוטעות שנכללו בהכרה הישנה שלנו להכרת האמת של המהות המקורית.
אוסף מונחים
אהבה - אלוהים - אלוהי /תודעת משיח - אמתי, ממשי -אגו - אשליה - אי שפיות - בן-אלוהים - גוף - הכרה - היטל הקרנה יוצר תפישה - החצנה של ההכרה - הקרנה - היטל הקרנה יוצר תפישה - התגלות - חוק ארצי ואלוהי - חיים - חלום - כפרה - מוות - מציאות -נס - סליחה - פחד - פנטזיה- שכינה-רוח הקודש- שמיים- תודעה -תפילה -תפישה-אמתית.
אהבה
היא הרגש היחיד של העולם השמימי. זהו רגש אשר מכיל בתוכו הרגשה של שלום ושמחה, הרמוניה ושלווה. אהבה היא ההפך מפחד (אם כי האמת היא שלאהבה אין שום היפוך). אהבה היא הדינמיקה היחידה של העולם השמימי.
משמעות האהבה האמתית היא שיתוף ונתינה ללא תנאי. הרצון שלך לתת את עצמך לאחרים הוא נביעה של הנשמה. הסליחה, היא צורת ביטוי ארצית של אהבה.
אל ; אלוהים
משמעות הבסיס : הישות העליונה, הבורא, האל האב והאם, המקור של כל הקיים והמטרה הגבוהה של כל רצון.
בלימוד זה האל מתבטא כהכרה הגבוהה שמכונה תודעת משיח. זוהי הרוח האינסופית, הנצחית, שהנה רוח ללא חומר, שהנה כמו האל ואחד אתו והנה רק אהבה טהורה.
לאל אין מין, אין אישיות, אין צורה ואין גבול. באדם הוא נגלה במחשבות, ברצון ובמודעות, וכך הוא חווה ביטוי של אהבה, שלום ושמחה. עם זאת, שלא כמו ביכולות והרגשות האנושיים, בבן-האל (האדם האמתי, השלם והנצחי) היכולות הן אינסופיות.
אדם כזה רק נותן מעצמו ולא שומר בבעלות על דבר לעצמו. האב האלוהי רוצה רק באושר של ילדיו. לכל אחד הוא נותן את אותה מתנה: את האהבה שלו; את עצמיותו. כך הוא בורא ; על ידי נתינת עצמו לבריאה. בריותיו מקבלות את כל חייהן ואת מזונן ושמחתן ממנו.
הרצון האלוהי הוא חזק מדי מכדי להיות בעל הפכים או מכשול. לכן, החוקים האלוהיים לא ניתנים לשבירה. הם מוחלטים. כאשר נראה היה לאל שילדיו יורדים למצב נמוך של נפרדות, הוא יודע שהם פשוט נרדמו בתוך ההכרה שלו ובמקום להתערב במה שהם חולמים ומה הם תופשים ולהגיב על זה, הוא פשוט נתן להם את רוח הקודש שלו, כדי להנחות אותם הביתה חזרה.
בינתיים האב האלוהי מחכה לילדיו שיתעוררו משנתם הרוחנית. מחכה לשובם להכרת המקור. נוכחות האל אינה מסתירה את עצמה, אלא היא לגמרי נגישה לכל אחד ויכולה להיות ידועה רק כחוויה ישירה באדם, הקרויה "התגלות". כאשר אדם מרפא את הכרתו המוטעית עם האנרגיה האלוהית שמתגלה בו, הוא משתחרר מפחד והאור האלוהי מגיע למלא אותו ולהרים אותו חזרה הביתה, לתודעת משיח, שהנה הכרת האל באדם.
אמתי , ממשי
משמעות בסיסית : ממשי זה מה שנכון, אמיתי כעובדה; שהנו ההפך מאשליה.
לפי לימוד זה : ממשות - היא מציאות מוחלטת שאינה משתנה לפי פרשנות שכלית והיא אמת ההוויה שהנה מעבר לזמן ולמרחב. מציאות מתעלה מושלמת בתודעת גן עדן היא אמתית. האמת נוצרה על ידי האל כחוק. היא מוחלטת, בלתי ניתנת לחלוקה, כוללת, מתמדת, חסרת שינוי. דבר זה לא יכול להיהרס.
לפי לימוד זה : ממשות - היא מציאות מוחלטת שאינה משתנה לפי פרשנות שכלית והיא אמת ההוויה שהנה מעבר לזמן ולמרחב. מציאות מתעלה מושלמת בתודעת גן עדן היא אמתית. האמת נוצרה על ידי האל כחוק. היא מוחלטת, בלתי ניתנת לחלוקה, כוללת, מתמדת, חסרת שינוי. דבר זה לא יכול להיהרס.
אמת מתבטאת כשמחה, שלווה והרגשת בטחון מלאה. רק זה מה שנכון, או אמתי. רק זאת היא עובדה וכל השאר הוא אשליה. אמת לא יכולה להיות נתפשת בשכל או בלמידה ולא דרך אמונה. היא יכולה להיות מושגת רק בידיעה פנימית. זה דבר שניתן מאור המקור שהנו אמת. עליך לדעת שהאמת אודותיך היא גדולתך ושלמותך. עם זאת, אתה הכחשת אותה ויצרת אשליות במקום.
כדי לגלות את האמת אתה חייב לחפש את כל מה שמפריע לה להיוודע. אתה חייב ללמוד להבחין בין האמת לאשליה, לתת לאשליות ללכת ללא יוצא מן הכלל ואז האמת תעלה להכרתך את עצמה. לראות נכון מביא את החשיכה לאור, את האשליות לאמת. הפיצול מהאלוהות הביא לירידה מהעוצמה לתוך הקטנות והמוגבלות האנושית. זה בא מהכחשת האיחוד עם האלוהות כאמת.
ההפרדה מהאמת התחילה ברעיון שהאדם יכול להפוך את עצמו ליצור נפרד מהאל, שיהיה מיוחד בעיני הבורא שלו וכך יצר את עצמו כבן אנוש . זה יצר מה שנראה וירד כניצוצות , כאירוע אמתי שבו האדם עזב את ההכרה האלוהית.
הנשמה ירדה לתוך אינספור גופים ומרווחי זמן ומקום לגופים מבודדים, ולאחר מכן זה יצר עולם שמגלה אנשים נפרדים, או צורות ורגעים שנמדדים כזמן במקומות שונים. ההפרדה הזאת הייתה למעשה רק אירוע נפשי ופסיכולוגי, שבו באמצעות הכחשה, נרדמו בני האנוש למציאות והחלו את חלום ההפרדה.
בחלום זה, החוויה הזאת נמשכה זמן ארוך מאוד, אבל במציאות שבה אין אשליה זה נמשך רק רגע, כי התשובה להוויית האל מסיימת זאת מיד. למעשה במציאות המוחלטת רגע זה לא התרחש . המסר העיקרי של הקורס הוא כי "ההפרדה מעולם לא התרחשה".
אשליה
פירוש מקובל - משהו שנראה אמתי אבל הוא לא. זו אמונה או תפישה של מציאות שקרית.
לפי הלימוד הרוחני - אשליה היא כל דבר שהוא מחוץ להכרת גן-העדן ; כל דבר שלא מושלם, שהוא סופי או נפרד, או כואב. זה כולל כל אובייקט, מצב או אירוע בעולם של זמן ומרחב, כולל הזמן והחלל עצמם.
לפי הלימוד הרוחני - אשליה היא כל דבר שהוא מחוץ להכרת גן-העדן ; כל דבר שלא מושלם, שהוא סופי או נפרד, או כואב. זה כולל כל אובייקט, מצב או אירוע בעולם של זמן ומרחב, כולל הזמן והחלל עצמם.
אשליה כוללת גם את המחשבות, האמונות והתפישות של בן האנוש בעולם הזה, שהן מצגות שווא של המציאות המדומה. לאמת ולאשליה אין דבר במשותף ; יש לבחור אחד מהשניים.
רוח הקודש מלמדת כי כל האשליות הן לא מציאותיות באותה מידה ושהכול חייב להיות מובא אל האמת שם האשליות תעלמנה. (גם סליחה היא אשליה, אבל זו האשליה היחידה שמובילה לסוף האשליות במקום לתת להן לגדול יותר כחלום, או כפנטזיה מדומה )
אגו
משמעות רגילה - אגו הוא העצמי האינדיבידואלי שנפרד מעצמיים אחרים או מהעולם. האגו הוא האני הנפרד שלך.
בלימוד הרוחני - עצמי זה שאתה חושב שהנך, הנו עצמי כוזב שנוצר על ידך והוא למעשה רק אמונה. אמונה שאומרת שהנך ישות מופרדת מהכול, הכרה נפרדת שחיה בגוף נפרד, שיש לך היסטוריה ועתיד משלך, רצון ומחשבות משלך. האמונה שאתה יצרת ושימרת לעצמך, זה לא מי שאתה. הנך אלוהי ולכן האגו הנו סתירה לזה. זוהי אמונה לא שפויה וזהות מוטעית. האגו הנו ניגוד טוטלי לאלוהים.
אי שפיות
בתפישה המקובלת : זהו מצב הכרה משובש שבו אדם מאבד קשר עם המציאות ונסוג אל עולם פרטי משלו.
בלימוד הרוחני : זה הפוך. זהו מצב שבו כל אחד בעולם שמאמין במערכת החשיבה של האגו , איבד קשר עם המציאות האמתית ונסוג לתוך עולם חסר הגיון משלו. במצב כזה האדם לגמרי חושב שהוא מישהו אחר ממה שהוא באמת.
הוא מפחד לאהוב ומפחד מדמויות הצללים שאינן באמת שם. רק רואה את אמונות ההכרה שלו מוקרנות להיכן שהוא מסתכל. הוא מאמין והולך אחרי המשאלות שלו, מאמין במושגים כמו כעס, אשמה, התגוננות, הקרבה, חטא ועונש, פחד ומוות. העולם שלו הנו הקרנה של אי שפיות זאת. מנקודת המבט של האגו - האל כשלום, שלמות שמחה ואהבה אלוהית הוא לא מציאותי.
האגו מנסה לשכנע אותך שהאל יצר עולם זה כך למטרה שלו, בעוד האל עונה על אי שפיות האגו עם רוח הקודש שהנה רוח של אהבה וחסד, שמחזירה אותך לשפיות כשאתה בוחר בה ומובילה אותך חזרה לשפיות ונותנת לך את הפתרון להשגת השפיות כשאתה חוזר הביתה.
אלוהי / תודעת משיח
לפי המקובל : אלוהי הוא בן האלוהים בהתגלות. כמו לפי הפירוש הנוצרי - לישוע מנצרת שלו היתה תודעת המשיח.
לפי הלימוד הרוחני : אלוהי הנו החצנת האל, הבן האחד שלו, הבריאה האחת. האלוהי הוא הזהות האמתית שלנו; האני היחיד המשותף לכל החברים או החלקים של ה"בריאה".
רוח הקודש, השכינה שוכנת בתוך המשיח כמו שהמשיח שוכן בתוך האל. המשיח הוא לגמרי אחד עם אלוהים, כך שלא ניתן להבדיל אותו מאלוהים, והוא ער לנצח.
הוא הזהות האמתית של כל דבר חי; מי שאנחנו באמת. מונח זה נועד לתקן את המשמעות המסורתית של "בן האלוהים". הלימוד הרוחני שינה את זה מתוך מונח הבלעדי שמתייחס לבן אלוהים יחידני, למושג המכלול המציין את האני האוניברסלי היחיד שמכיל את כל היצורים הנבראים, זכר ונקבה (כמהות, עצמיות), ואת היחס של אני אלוהי זה עם האל שמושווה ליחסים המושלמים בין אב לבן.
"בן" הוא החצנה, או המשך, של " האב", הוא משלים את אביו והוא השמחה של אביו. לכן הוא מקבל את טבעו של אביו ואת כל האהבה של אביו, יורש את כל מה שלאביו יש כמהותו, והוא כמו אביו בכל המובנים. (מבחינה רוחנית)
כהרחבה או החצנה של אלוהים, אנחנו משלימים אותו והננו האוצר שלו, השמחה וההנאה שלו. אנחנו מקבלים את כל האהבה שלו, כל מה שיש לו, את כל עצמיותו. אנו מקבלים את שמו, את המהות שלו, ואנו כמוהו בכל המובנים. בתמורה, הוא אבינו, המקור שלנו, שהנו מסירות של אהבה לחיים.
בן של אלוהים
הוא מונח אלסטי למדי, ניתן להשתמש במספר דרכים שונות לומר זאת:
1. "המשיח", שהנו העצמי הקולקטיבי של כל בני האלוהים .
2. "בן יחיד" של אלוהים, למרות שבתפישה האנושית ישנם מספר אינסופי של חלקים "בודדים"; מכאן המונח השכיח "בנים של אלוהים".
3. מדי פעם המילה " בן אלוהים "מתייחסת לקולקטיביות של כל "הילדים הישנים" באנושות שכאשר הם מתעוררים משינה רוחנית הם מגלים שהם בן אלוהים אחד.
גוף פיזי
גוף הוא סמל החלום של האגו; קיר פיזי סביב ההכרה המשקף את הקיר המנטלי של "האני"; כלא תעתועים שנראה כאילו הוא מפריד את ההכרה מכל שאר הדברים.
1. האגו עשה את הגוף כהוכחה לכך שאנחנו באמת נפרדים, ושהנפרדות שלנו נמצאת מחוץ לכוח הבחירה שלנו, נאכפת על ידי קיר אובייקטיבי של בשר. כתוצאה מכך, עמוק בפנים אנחנו שונאים את הגוף, מאשימים אותו על כל הכאב שההפרדה מביאה. אנחנו גם חושבים שהוא לא מספיק טוב להיות הבית שלנו בגלל שהוא מתכלה.
2. האגו משתמש בגוף כמכשיר כדי לחזק את עצמו. הוא עושה זאת על ידי שימוש בו כדי לתקוף אחרים פיזית וכדי לחפש הנאה ותלות פיזית. הצורה מעטרת את הגוף כדי שיהפוך את עצמו כמרגיש מיוחד מאחרים וכדי למשוך שותפים לאהבה מיוחדת. האגו משתמש בחולי הגוף, הזדקנות והמוות כדי "להוכיח" לנו שאנחנו חלשים ואשמים ושאלוהים לא קיים.
3. רוח הקודש רואה את הגוף ניטרלי, ללא כוח על ההכרה. היא רואה בכך אמצעי שאין לו סוף, כמכשיר להגיע לאחינו ולהרחבת אהבה, סליחה וריפוי לאחרים. לכן זה יכול להיות כלי שימושי בממד שכאן.
4. עם זאת, בכך שזה אשליה, כאשר אנו מתעוררים בגן עדן זה ייעלם, כי אין צורה כזאת במישור השמימי.
הכרה
היא היבט של העצמי הכולל את היכולות של מודעות, רצון, מחשבה ורגש. ההכרה היא לגמרי לא פיזית; אין לבלבל זאת עם המוח הפיזי. הטבע האמתי של ההכרה הוא אחד עם הרוח האלוהית. עם זאת, בניגוד לרוח, ההכרה יכולה ליפול לתוך טעות, למצב שינה, או אשליה באופן זמני.
כאן , המילה הכרה גבוהה מתייחסת לאלוהי, או לרוח הקודש או להכרה הנמוכה שמתייחסת לשכלים מופרדים, או הכרת-נפרדות בה משתמשים בני האנוש כיום. זה החלק של ההכרה הכוללת של האנושות החלק שנרדם וחולם חלומות על קיום נפרד (הכרת ההמון). חלק זה יתעורר להכרה האלוהית כאשר הוא יירפא במלואו מהופעתה של הכרה נפרדת עם רצון נפרד, מחשבות של אני פרטי ורגשות משתנים ודואליים - שהם תופעת האגו.
החצנה של ההכרה
המשמעות : החוק הבסיסי והדינמיקה הטבעית של ההכרה לפיה רעיונות בהכרתך באים לידי ביטוי כלפי חוץ ובכך גורמים להשפעות חוזרות על ההכרה ואז אתה מסתכל על חוויות הנובעות מהשפעות אלה מחוץ לך. באמצעות תהליך זה, הרעיונות המקוריים של ההכרה מתחזקים, וגדלים. בקיצור, מחשבות הופכות לביטוי שלהן והביטוי הזה הופך לחוויה בעולם החיצוני.
במישור השמימי , האל הרחיב והחצין את רצונו ואהבתו, כדי ליצור את בנו האחד (הבריאה). ברמה השמימית, הפונקציה של האדם היא גם להחצין את רצונו ואהבתו כבן אחד. באופן טבעי על פני כדור הארץ אנשים מבטאים או מעבירים את מחשבותיהם כלפי חוץ.
התוצאה היא שמה שהם חושבים הופך למה שהם תופשים ומה שהם תופשים הופך למה שהם מאמינים (כך " השלכת מחשבה נעשית תפישה ויוצרת אמונה ") תחת השפעת האגו, החצנה אמתית נעשית מעוותת ולוקחת את צורת ההקרנה. בגלל העיוות הזה בתפישת המציאות, אנחנו לא רואים את הקשר בין המחשבות במוחנו לבין מה שאנחנו רואים.
"היטל הקרנה יוצר תפישה"
לפי הלימוד הרוחני - התפישה היא היפוך של השכל הישר, כשהתפישה שלנו נגרמת ממה שנראה בחוץ. לכאורה נראה שאובייקטים חיצוניים שולחים מידע דרך החושים להכרה וזה גורם לתפישה שבאה מהם בחוץ. אבל התפישות נגרמות מבפנים ועם הזמן נבנות כך אמונות על המציאות.
אמונות כאלה מכוונות את תשומת הלב, גורמות לעיניים לחפש את הדברים המתאימים לקטגוריות הקיימות. ברגע שאנו מוצאים את הדברים האלה מבחוץ, האמונות שלנו מנחות את הפרשנות שלנו אליהם, והפרשנויות האלה הן התפישות שלנו. כתוצאה מכך, מה שאנו רואים הוא פשוט ראי המראה השתקפות של מצב הרוח שלנו.
הַקרָנָה
בהחצנה, רעיון יוצא מההכרה האנושית מבלי לעזוב אותה, ובכך ניתן לחבר את ההכרה הפנימית לאחרים יחד. בהקרנה, (כמו בסרט) נזרק רעיון אל העולם החיצוני כביכול. זה עושה את הרעיון שיראה מנותק מהאדם מציאותית ואובייקטיבית.
המציאות שנגלית לא נראית האפקט שלו, אלא נובעת מגורם עצמאי עם כוח חיצוני עליו. בדרך זו, הכאב שגרמת לעצמך, נראה לך שנגרם על ידי אחרים. הקרנה מסווה את החוק עצמו שאומר שהמחשבות שלך הן שגורמות לתפישות ולחוויה שלך.
1. בתפישת הפרדה, אתה מקרין את אמונתך בנפרדות כלפי חוץ, ובכך אתה יוצר את העולם. עולם של הפרדה נראה כעת כמטרה אמתית, שנמצא בהנהגה חיצונית עליך.
2. בהקרנה כשאתה משליך מחוץ לעצמך רגשות של אשמה זה תופש צורה של "להאשים אחרים". זה גורם לאשמה יותר, ומייצר תפישה שבה העולם נראה מוכן לנקום בך על ההתקפה שלך עליו. למעשה זהו מכשיר את האגו לא לפטור אותנו מאשמה, אלא לעשות את האשמה מורכבת יותר ולהגביר את הפחד.
3. היטל חוזר זה אלינו, מייצר את הפחד שלנו מאלוהים ואנו משליכים עליו את אמונתנו שאנו חוטאים ואשמים. זה מה שהופך אותו לכזה, שנראה כאילו ה אל מאמין באשמה שלנו ורוצה להעניש אותנו על כך. (אנחנו חושבים ומאמינים שהוא משיג זאת באמצעות ההתקפות והאסונות שפוקדים אותנו בעולם).
revelation התגלות
משמעות בסיסית : אלוהים חושף את עצמו אלינו. אלוהים חושף לנו רעיונות ואמיתות, בדרך כלל באמצעות דברי המקרא.
לפי הלימוד הרוחני : אלוהים חושף את הידע של עצמו דרך חוויה ישירה, ללא מילים, כחוויה חסרת דמיון של האיחוד אתו (באופן מסורתי נקרא חוויה מיסטית).
זה מתייחס הן לחוויה הסופית או הקבועה של גילוי אלוהי בגן עדן (שהוא סופו או מטרתו של המסע הביתה) והן לחוויות זמניות של אלוהים באדם בעודו בעולם הזה. לשם כך, נדרשים נסים. הם האמצעים והם בעלי ערך רב יותר מאשר התגלות.
חוק (ארצי ואלוהי)
פירוש רגיל : כלל המסדיר את אופן הפעולה של הדברים. תקנה שאדם חייב לציית לה.
לפי הלימוד הרוחני :
1. חוקי האל הם חוקי האהבה. הם אינם דורשים בכפיה; הם נותנים ומבטיחים חופש, אושר, בטיחות. הם נותנים הכול לכולם. הם מוחלטים ולא ניתן להפר אותם. החוק המוכר ביותר הוא חוק הסיבה ותוצאה, שבו מחשבות נשלחות החוצה, תוך יצירה נגלית של הטבע שלהם.
2. חוק הבריאה הזה מתורגם במצב של חלום (על ידי רוח הקודש) לתוך חוק התודעה הבסיסי שאומר שהמחשבות שלנו מוקרנות החוצה וקובעות כיצד אנו תופשים את מה שאנו חווים (ראה "השלכה יוצרת תפישה").
3. חוקי האגו הם דינים שיכולים לגרום מאסר, עונש ומוות. האגו דורש ציות להם, אבל מעניש את מי שלא ציית לחוקים שלו.
4. חוקי העולם הזה - ברמה פיזית, חברתית ודתית - הם תחזיות של חוקי האגו. הם חוקים שמגבילים, מעניקים זכאות להרוג. עם זאת הם בדיוניים. יש להם כוח על אנשים בגלל אמונתם בהם.
5. הרחבת יכולת הריפוי בהכרתם של אנשים אחרים היא השתקפות בעולם הזה של חוקי האלוהים, אשר מתורגמת על ידי רוח הקודש לצורה שאנחנו יכולים להבין ניסים כאלה שאיתם ניתן להתעלות מעל חוקי העולם הזה, להפוך את כל החוקים הפיזיים ברגע שקודש - כשחוקי האגו מושעים הצידה ואנו חווים את חוקי האהבה והחופש של אלוהים.
חיים
פירוש רגיל : עיקרון או כוח המאפיין גוף מתפקד, חיוניות ביולוגית.
לפי הלימוד הרוחני : עיקרון או כוח של חיוניות רוחנית, קיום, מציאות, קיום אינסופי נצחי, ללא חלקים נפרדים, אין בו היפוך או רמות. לא ניתן לכבות או להפחית חיים בכל דרך שהיא (ראה מוות). חיים זו תכונה נצחית של כל מה שאלוהים ברא ואין לזה שום קשר לגוף. הגוף אינו חי ; יש לו רק אשליה מדומה של חיות. אין חיים מחוץ לתודעה האלוהית.
חלום
פירוש מקובל - חוויה מדומה של ההכרה שמאבדת את תודעת המציאות כמו בשינה, או כשההכרה מקווה למשהו טוב יותר מאשר "המציאות" שלה (כמו בשינה).
לפי הלימוד הרוחני - חלום הוא כל החוויות שיש להכרה בתוך עולם של זמן וחלל, כולל העולם עצמו, שהנם רק חוויות מדומות שיש להכרה בעודה "ישנה" בתוך עולם גן-העדן והיא ללא מודעות למציאות האמתית שלה. ממש כמו בזמן חלימה בשינה אנושית.
כאן העולם נדמה כמציאות שנחווית כקיום מחוץ להכרה והנה מציאות עצמאית בפני עצמה. המציאות הזאת נראית מלאה בדברים ואנשים, שאינם נתפשים כחלק ממך ואשר גורמים לך לחוש דואליות ונפרדות. עם זאת כמו בחלום, זוהי בריחה מהמציאות.
חלק מחוויות ומצבי ההכרה של עולם כוזב זה מתוארים כסיוטים, בהם זה נראה שהאדם מותקף מבחוץ ועושה מעשים שדורשים עונש. השחרור בא מהשגת הכרה שכל אלה הם רק חלומות ושאתה החולם שיצר אותם. אתה יכול לבחור שסיוטים אלה בעולמך ישתנו לחלומות שמחים, לחלומות נסלחים ומזה אתה יכול להתעורר למציאות האמתית.
כַּפָּרָה
משמעות רגילה : כפרה מושגת על ידי תשלום על חטאים;
לפי הלימוד הרוחני : כפרה היא ביטול של פיצול התפישה שמעולם לא התרחש, והיא "הדרך" חזרה אל מה שלא אבד. דרך הגילוי שאנחנו אף פעם לא עזבנו את אלוהים וההבנה שהפיצול היה אשליה, ולא נעשה חטא וכך לא נדרש באמת תשלום בתמורה. הכפרה משחררת אותנו מכל מה שעומד בינינו לבין אלוהים - אשמה, פחד, טעויות העבר וכל האשליות - מתוך ההבנה שכל זה מעולם לא היה.
הכפרה היא אחד התנאים העיקריים בקורס ויש לה היבטים רבים :
1. ההבנה שמשיגים שההפרדה (או נפילת האדם) מעולם לא התרחשה באמת (ראה במובן זה, זהו השיעור האחרון לחזרה לבראשית)
2. מחילה באה מכוח האור הרוחני אשר כאשר אנו מקבלים את זה, נכנס להכרה הנס והוא אפוא הביטוי של כפרה. הנס מרפא את החשיבה שלנו מטעות וכזב.
3. מחילה- זוהי תכנית להחזרת כל בני האלוהים לתפישה אלוהית, לאחדות ואוניברסליות. תוכנית המבוססת על עיקרון של כפרה. זוהי תכנית הגאולה, אשר מקרבת למפגש הסופי עם האמת של המציאות.
4. זהו תהליך, שבו "הבריאה " האלוהית- -מתגלה כ-"בן אחד" או בריאה אחת ומטרתה ; המטרה שאליה שואפת התכנית בהשגת ההכרה האלוהית.
סליחה
לפי הפירוש המקובל : זהו שחרור של אחר מעונש שמגיע לו בשל חטאו נגדך.
על פי הלימוד הרוחני ; לסלוח באופן המקובל לא יכול להביא לסליחה, שכן אפשרות זאת מאשרת שהאדם השני חטא ולכן הוא ראוי לגינוי. זה גם מאשר שאתה טוב יותר ממנו, כי הוא חטא ואתה סלחת לו.
המשמעות כאן לסליחה : אתה משחרר את שכלך מהתפישה הלא נכונה שמישהו אחר חטא נגדך ומגיע לו עונש. אתה משחרר אחר לא ממה שהוא עשה, אלא מהפרשנות הלא נכונה שלך על מה שהוא עשה. זה יכול להביא לסליחה כי זה משחרר את דעתך מטינה ומשחרר את האדם השני מהאשמה של חטא.
ההיגיון מאחורי המחילה הוא שהחטא אינו אמתי. זוהי תפישה אנושית שגויה של התקפה בעולם מדומה. להתקפה אין כוח לעשות נזק אמתי למהות הרוחנית, כי מה שהנו אמתי לא יכול להיפגע או להשתנות בכל דרך שהיא. ההיגיון האולטימטיבי לסליחה הוא ש"ההפרדה מעולם לא התרחשה במהות עצמה, כי "אני הנני כפי שהאל ברא אותי", ו"בן האל שהנני הוא חסר אשמה."
להתקפה, אם כן, אין השפעות. זו טעות לא מזיקה ; זוהי רק קריאה לאהבה. לכן, מה שגרם לך להרגיש פגוע לא היה ההתקפה של האחר, אלא התפישה השגויה שלך על ההתקפה שלו. הסליחה משחררת תפישה מוטעית זו. כתוצאה מכך, היא מרפאת את האדם האחר מאשמה, והוא יכול אפילו לרפא את גופו.
זה גם מרפא את הכרתך מאשמה ופחד, כי אלה באו מן הכעס והטינה שלך. כמו כן זה מרפא אותך גם מתחושת הנפרדות שלך מאחרים. זה משחרר את התפישה שגרמה לך להירתע מאחיך. הסליחה היא מקור להתרחבות והדרך להתאחד. לכן סליחה היא הגאולה. זה הנושא המרכזי של הלימוד, וזאת תכנית רוח הקודש לגאולת האנושות.
מוות
זוהי האשליה המרכזית בעולם המדומה. הרעיון שניתן להקטין את חיי הנצח, להיפגע, שבן האל עלול לאבד את החיוניות ולהיכבות. זה הרעיון היחיד מאחורי כל סוגי הכאב, חוסר או הגבלה. - הדוגמה הבולטת ביותר של רעיון זה היא מותו של הגוף. נראה שהמוות הוא הכוח הסופי בעולם הזה, משום שהוא מעצים את כל הדברים בסופיות שלו.
האגו אומר לנו שהמוות של הגוף חייב להיות מאלוהים. זה חייב להיות עונשו על חטאינו הבראשיתי. לכן, אומר האגו, עלינו לפחד ממנו. אולם - המוות, הוא אשליה מוחלטת, כי את החיים, או הרוח, לא ניתן להמית. הגופים מפסיקים לפעול, אבל הם לא ממש מתים כי הם לא היו חיים מלכתחילה אלא רק תפישה של האגו, או העצמי הנמוך.
המוות אינו אמתי, מוות פיזי זה לא דרך להימלט מכאב החיים וגם לא דרך להגיע לגן עדן. כאשר אנו מבינים שהמוות אינו קיים, נוכל להניח את גופנו מרצון הצידה או, כשגוף הבשר פשוט ייעלם ויהיה לאור- (התעלות לאור)
מציאות
משמעות רגילה - המציאות היא העולם הפיזי ללא הונאה, אשליה ודעה סובייקטיבית.
לפי הלימוד הרוחני - מציאות, זהו מישור מתעלה שנודע כגן העדן , כעולם שמימי נצחי שנקרא " מלכות האל". המציאות כאן הנה רוח טהורה השורה בכל. מציאות רוחנית לא ניתנת לשינוי, היא נצחית, חסרת צורה, חסרת גבולות, אין לה סדרים שונים או רמות. היא טוטלית ומוחלטת, אחת ולא נודעת באופן חלקי אלא כשלמות אחת. כל חלק שלה והשלם הנם זהים ואחד. כאן כל אחד הנו חלק מהמציאות והנו כל המציאות.
למרות שהמציאות האמתית היא מובנת מאליה, האנושות איבדה מודעות אליה כאשר ניסתה להיות הסופר שכותב את המציאות שלו שאינה מי שהוא באמת. לכן האגו הנו תוצר של אמונה לא שפויה שיצרה את בן האנוש כבן-תמותה בזהות מוטעית.
העצמי האגו הנו ההפך הישיר מהעצמי אלוהי השלם והנצחי. מצב הרוח הבסיסי שלו הוא פחד מהאל - פחד שהוא יעלם לתוך האהבה האלוהית ולתוך האחדות. המוטיבציה היחידה שלו הנה להגן על הקיום שלו מאיום של האל הרוצה להיעשות ביטוי במציאות נצחית, קבועה.
המטרה של תפישת האגו המבוסס על פחד היא לכבוש את מקום האל בהכרה ולהחליפו. כדי לעשות זאת הוא חייב לשמור לך אמונים לנצח, בעודו מנסה להמית בך את ההכרה שהנך בן האל. האגו מקווה להשיג מטרה פרדוקסלית זאת דרך כך שהוא במרדף קבוע אחר התקפה על העולם.
הוא שומר לך אמונים בהבטחה שהתקפה תביא לך ביטחון. עם זאת אתה יודע שהתקפה מביאה למוות, אשר אותו אתה מצדיק בגלל אמונתך בחטאיך. למעשה, האגו הנו רק רעיון ולכן אין לו השפעה על מי שאתה באמת. אין לו עוצמה על מהותך וניתן לוותר עליו מתי שאתה תבחר לחזור לעצמך ובסוף הוא יעלם.
"נס"
לפי הגדרה מקובלת : נס הוא ריפוי אלוהי של העולם או הגוף הפיזי, שבו יש חוקים ארציים נורמליים של מחלה ומוות. כאן רוח האל (או השכינה) שהנה אהבה, נכנסת ומביאה ריפוי מידי בדרך שנחשבת בלתי אפשרית ונקראת נס.
לפי הלימוד הרוחני : נס הוא ריפוי אלוהי של התפישה האנושית , שבה ה"חוקים הרגילים" של חשיבת האגו (שמתבססת על תפישה של אשמה, פחד, מחלה ומוות) מושעים לרגע הצידה. ברגע קדוש זה, רוח הקודש נכנסת ומביאה לשינוי התפישה מפחד לאהבה. היא מרפאה את כל הבעיות באותה מידה ללא קשר לגודלן או לכוח שלהן (בנסים לא רואים שום קושי).
בניגוד לחשיבה האנושית, נסים כאן הם טבעיים באמת. הם היפוכו של קסם, שבו מנסים להשתמש בכוח לא טבעי (שהנו משהו אחר מלבד הרצון האלוהי) כדי להציל משהו על ידי ארגון מחדש של אשליות.
נסים הם האמצעים להשגת מטרת הקורס הזה. הם מביאים אותנו אל הזיכרון השמימי. רוח הקודש מרפאת את התפישה שלנו בכל פעם שאנו נותנים לה רשות, על ידי השעיית החשיבה הלא נכונה שלנו ובהפעלת הרצון לחשיבה נכונה.
כאן השימוש העיקרי הוא בהפעלת אור השכינה הנוכחת דרך ההכרה הערה כדי לרפא את ההכרה המוטעית. כאשר אנחנו נמצאים במצב של הסכמה לאמת ונכונות, אנחנו משתחררים לחופשי מן העבר, או מאשמה. זה יכול לגרום אמנם לריפוי של הגוף, ולהתעלות מעל כל החוקים הפיזיים, אם כי זה רק הסימפטום של נס, ולא המטרה שלו. המטרה כאן היא ריפוי התפישה שנקרא - "גאולה".
פחד
זו הציפייה להיות מותקף. הוא הרגש היחיד של האגו, רגש ההפרדה. פחד ואהבה הם ניגודים, והם שני הרגשות היחידים. הפחד, קיים רק ביחס לאהבה. פחד, למעשה הוא הכחשה של אהבה. הפחד הוא התוצאה הסופית של שרשרת רגשות והוא מכיל בתוכו את כל רגעי השרשרת :
ראשית, אנו חשים כעס, המתבטא כהתקפה. ואז אנו חשים אשמה, שכן אנו מפרשים את ההתקפה שלנו כחטא. ואז אנו חוששים מהעונש. האשמה שלנו מתוך הפחד שלנו, שאנחנו תוקפים ואז נדרשת הגנה עצמית, והשרשרת מתחילה מחדש.
הפחד הוא מטרת האגו ומהותו. האגו חייב לגרום לפחד להנציח את עצמו. כאשר אנו באמת מסתכלים על הפחד שלנו, אנו מחליטים כי המחיר של האגו הוא גדול מדי, ומוכנים להתעורר ולוותר על תפישה זאת של החיים.
פנטזיה
פירוש מקובל - תהליך יצירת מציאות דמיונית בתוך ההכרה שלך בתקווה שזה ימלא את הצרכים הפסיכולוגיים שלך טוב יותר מאשר המציאות שאתה מניח שאינה מספקת.
הלימוד הרוחני - לוקח הגדרה זאת ומותח אותה לכל הכיוונים, כדי לכסות כל מה שאתה באופן נורמלי חווה בחייך, כולל תפישת העולם והחיים המנטליים שלך והגוף שלך, אתו אתה רודף אחרי הפנטזיה כדי להגשימה. כל זה נעשה בניסיון למצוא אושר דרך המצאה של המציאות המדומה שלך. זה נעשה דרך מערכות יחסים בחייך כהחצנה של הפנטזיה שלך אודות אהבה.
קדושה
קדוש זוהי איכות של תמימות אלוהית או טוהר כאיכות אלוהית. קדושה היא המצב הטבעי של בריאת האל והיא מאופיינת באחדות עם כל הדברים. הגאולה שלך באה דרך הסתכלותך על כל מה שנראה לא קדוש, הסתכלות שבוחרת כעת לראות שוב את הקדושה אצל אחרים ובעצמך.
קדושה
קדוש זוהי איכות של תמימות אלוהית או טוהר כאיכות אלוהית. קדושה היא המצב הטבעי של בריאת האל והיא מאופיינת באחדות עם כל הדברים. הגאולה שלך באה דרך הסתכלותך על כל מה שנראה לא קדוש, הסתכלות שבוחרת כעת לראות שוב את הקדושה אצל אחרים ובעצמך.
שגיאה
מחשבה מוטעית; טעות. השגיאה המקורית היא תפישת הנפרדות. כל השגיאות אינן אמתיות וקוראות רק לתיקון על ידי הפיכתם לאמתיים. הם נראים כחטאים כי הם קוראים לעונש. תכנית הסליחה של האגו היא להפוך את השגיאה שבאה דרך התמקדות בה, ולפרש אותה בצורה נכונה כטעות - ואז לסלוח לה.
סליחה אמתית - באה מחוק רוחני דרך הכרה בתפישת העבר כטעות מלכתחילה. סליחה מבטלת טעויות אלה שנרשמו בזיכרון דרך רוח האל הפנימית שהנה אור טהור. היא מגיבה לכל השגיאות באותו אופן ומבטלת את כולם באותה קלות ומביאה לנס להתרחש דרך הכרתך באמת שהנך.
שכינה -רוח הקודש
בדת : זוהי נוכחותו הפעילה של האל בחיי בן האנוש.
בלימוד הרוחני : השכינה היא התשובה של אהבת האל למצב של הנפרדות. היא קול האל באדם; המורה הנצחי שבפנים, שהנו התקשורת של האל עם הבן האחד שלו, תקשורת המגשרת בין הידע לתפישה של ההכרה ואשר מביאה להתעוררות הדעת כהוכחות של הכרה אלוהית. רוח הקודש שוכנת בלב כל דבר שיש ונקראת שכינה או נוכחות אלוהית.
בלימוד הרוחני : השכינה היא התשובה של אהבת האל למצב של הנפרדות. היא קול האל באדם; המורה הנצחי שבפנים, שהנו התקשורת של האל עם הבן האחד שלו, תקשורת המגשרת בין הידע לתפישה של ההכרה ואשר מביאה להתעוררות הדעת כהוכחות של הכרה אלוהית. רוח הקודש שוכנת בלב כל דבר שיש ונקראת שכינה או נוכחות אלוהית.
התפקיד שלה לשמור על אחדות ילדי האל ולהחזירם הביתה. היא מודעת גם למציאות המוחלטת וגם לאשליה והיא מתרגמת את המציאות לתוך צורה. היא מתרגמת ידע אוניברסלי לתוך תפישה אמתית, של חלומות שמחים, מתרגמת את החוקים השמימיים לתוך ההכרה שפועלת על פני האדמה, כדי להיות ביטוי אלוהי בחיים.
דרך הנוכחות האלוהית אדם יכול לראות אשליות לאור המציאות, ובכך לראות את חוסר הממשות שלהם. הוא רואה את כל מה שכולם רואים, את כל הכאב, האשמה והמוות, אך מבין שאף אחד מהם אינו אמתי. לכן הוא רואה שכולם עדיין הבן של האל. אדם כזה יכול לתקשר את רוח הקודש ולהוביל את אלה שמאמינים באשליות לתפישה אמתית.
רוח הקודש ששוכנת בכל אחד, מנחה אותם להחליף את התפישה כשהם בוחרים לתת לעצמי הישן ללכת. כשכל ילדי האל ישיגו גאולה, הם "יחזרו הביתה" לאמת והיא תשלים את תפקידה ותישאר איתם לתמיד כדי למנוע מהם להיפרד שוב מהאל.
רוח הקודש ששוכנת בכל אחד, מנחה אותם להחליף את התפישה כשהם בוחרים לתת לעצמי הישן ללכת. כשכל ילדי האל ישיגו גאולה, הם "יחזרו הביתה" לאמת והיא תשלים את תפקידה ותישאר איתם לתמיד כדי למנוע מהם להיפרד שוב מהאל.
Heaven שמיים
משמעות רגילה - מקום המשכן של האל, שם הוא חי במושלמות ובשותפות תמידית עם ילדיו, אותם אלה שנכנסים למצב זה של שמחה מושלמת אחרי מותם הפיזי.
לפי הלימוד הרוחני - "שמים"- זהו מקום המשכן של מציאות האל עם הבן האחד שלו, שם הם חיים באחדות מושלמת ושלום נצחי כאחד. השמים הם המציאות היחידה. זהו מישור של אור טהור והכרה טהורה, ללא חלל, תורה כלשהי, תפישה או שינוי. אין בהם גופים או מעבר בין זמנים. אין בהם דבר מלבד אחדות טהורה של האב האלוהי ובנו. זה אינו מקום או מצב, אלא רק תודעה של אחדות רוחנית מושלמת.
לפי הלימוד הרוחני - "שמים"- זהו מקום המשכן של מציאות האל עם הבן האחד שלו, שם הם חיים באחדות מושלמת ושלום נצחי כאחד. השמים הם המציאות היחידה. זהו מישור של אור טהור והכרה טהורה, ללא חלל, תורה כלשהי, תפישה או שינוי. אין בהם גופים או מעבר בין זמנים. אין בהם דבר מלבד אחדות טהורה של האב האלוהי ובנו. זה אינו מקום או מצב, אלא רק תודעה של אחדות רוחנית מושלמת.
תודעה
זה החלק המודע של ההכרה, אשר תופס, חווה, בוחר. התודעה יכולה לקבל מסרים מהאגו, שנקבר בתת-מודע, או מרוח הקודש, שגם היא מחוץ לתודעה. עליו לבחור בין שני הקולות האלה. זה יכול להיות דרך אימון ואז ניתן לחוות נסים ומכאן לראות את העולם האמתי. תודעה מתפתחת מטבעה דרך אבולוציה חווייתית.
תפישה אמתית
מטרת הלימוד הרוחני ; היא גאולה מתפישת הנפרדות של האגו. בדרך כלל תפישה אמתית הנה בעלת חזון גבוה ; "חזון רוחני". זוהי ראיה בה אתה מביט על העולם האמתי. תפישה אמתית מבוססת על אמת הבריאה והיא היפוכה של תפישה רגילה.
תפישה כוזבת רואה את היטל האשליות שלנו ; רואה עולם של חטא, צורות, שינויים והבדלים. הוא שופטת את מה שנראה נפרד וגורם לפחד. לעומת זאת, התפישה האמתית רואה הכול כפי שהוא באמת - מושלם. כאן אתה רואה תמימות, קדושה. רואה את אותו אור אלוהי בכל דבר. כאדם שמתעורר אתה סולח לכל מה שאתה רואה שאינו כך, מברך אותו ומצטרף אליו באהבה.
תפישה אמתית אינה פועלת כמו תפישה רגילה. במקום לראות דרך העיניים הפיזיות אתה רואה דרך עיניי הבן האלוהי. במקום לראות דרך עיני הגוף גופים, אתה רואה קדושה בכל. במקום להשתמש בשכל הרציונלי כדי לפרש נתונים בחמישה חושים, אתה נולד ל"ידע" טהור ואלוהי שנמצא בתוכך. כך מתגלה תוכן טהור, משמעות טהורה.
מנקודת המבט של התפישה האמתית, כל מה שהעיניים יראו עכשיו, יפורש מחדש דרך רוח הקודש תוך התמקדות בהתנהגות אוהבת ובפרשנות של כל התנהגות אחרת כקוראת לאהבה. התפישה האמתית היא ראיה טבעית וזמינה תמיד למי שבוחר בה.
תפישה אמתית אינה פועלת כמו תפישה רגילה. במקום לראות דרך העיניים הפיזיות אתה רואה דרך עיניי הבן האלוהי. במקום לראות דרך עיני הגוף גופים, אתה רואה קדושה בכל. במקום להשתמש בשכל הרציונלי כדי לפרש נתונים בחמישה חושים, אתה נולד ל"ידע" טהור ואלוהי שנמצא בתוכך. כך מתגלה תוכן טהור, משמעות טהורה.
מנקודת המבט של התפישה האמתית, כל מה שהעיניים יראו עכשיו, יפורש מחדש דרך רוח הקודש תוך התמקדות בהתנהגות אוהבת ובפרשנות של כל התנהגות אחרת כקוראת לאהבה. התפישה האמתית היא ראיה טבעית וזמינה תמיד למי שבוחר בה.
תְפִילָה
משמעות רגילה : תפלה מבקשת מאלוהים לספק לנו דברים חיצוניים , אנשים, תנאים ואירועים שאנו חושבים שיגנו עלינו ויספקו אותנו.
לפי הלימוד הרוחני : זוהי בקשה מהאור לריפוי של התפישה (שלנו או של אחרים) והתגלות נוכחותו בחיים. כל התפילות נענות כאשר אנחנו בוחרים בביטחון; לבקש רק לקבל את מה שכבר ישנו. מסיבה זו, התפילות בלימוד הרוחני הן בדרך כלל הצהרות חיוביות ולא מכילות את המילה "בבקשה".
הקורס בנסים בוחן את ההצהרות השונות שהוא מבקש לחזור עליהן בשיעורים או בטקסט כדי לומר תפילה. מה שחשוב הוא לא "מילות " התפילה שלנו אלא תפילת הלב.
הקורס בנסים בוחן את ההצהרות השונות שהוא מבקש לחזור עליהן בשיעורים או בטקסט כדי לומר תפילה. מה שחשוב הוא לא "מילות " התפילה שלנו אלא תפילת הלב.
תפילה יכולה לשמש פונקציות שונות:
1. באמצעות התפילה אנו מקבלים את האהבה, הריפוי והתיקון לתפישה, אשר אנו עושים עם אחרים דרך נס. אנחנו באמת צריכים לבקש את הריפוי הזה עם תפילת הלב שלנו, ולא רק עם המילים שלנו.
.2 רוב תפילות הלימוד הרוחני מבקשות את ריפוי ההכרה המוטעית שלנו. אנו מבקשים לקבל סליחה ושחרור להכרה האמתית שלנו. אלה הן התפילות כהזמנה לאל לתת לנו את חוויית האחדות עמו.
