מה קורה כשאנחנו מוותרים על ההשקעה שלנו בחוסרי העולם ?
בלימוד זה אנו מתבקשים לוותר על השקעתנו בעולם הנפרדות. לקחת את השקעתנו המוטעית בעולם למזבח האל שבפנים, שם שוכנת האמת. כאשר אנו עושים זאת נקבל חזון חדש של העולם המושלם מרוח הקודש. חזון זה מראה לנו את מציאות האהבה ואת חוסר המציאות של כל השאר. השקעה בחוקי העולם הזה מביאה לחרדה מכיוון שאנו מזדהים עם האגו כעצמי. זוהי השקעה הכרוכה במאבק עצמי והיא משתקפת בעולם של אויבים ומאבקים ברמה אישית ולאומית. אכן מדובר בהשקעה גרועה מאוד.
כשאנחנו מתעקשים שהדברים יהיו בדרכו של העולם הזה, ואנו מתעקשים לעשות משהו עם הדרכת האגו, אנו מאמינים שישועה פירושה הגנה ושמירה מפני אירועי החיים. מכיוון שהאגו הוא רעיון של הפרדה, רעיון הישועה של האגו כרוך תמיד בצורה שמבטאת נפרדות וקושי.
כשאנחנו משקיעים בביטוי של האגו, הדרך היחידה לצאת מהחשיבה השגויה שלו היא להכיר בכך שנפרדות לא משנה את המציאות האמתית. אם אנו חושבים שעלינו לחיות בדרכים ספציפיות כדי להיות מאושרים, אנו מגבילים את עצמנו ומשקפים חוסר תמידי. אנחנו משקיעים באשליות שאין להם ערך מכיוון שבמציאות האמתית הם כלום ושום דבר שהנו ממשי.
כדי להיות פתוחים להדרכת האמת של רוח הקודש עלינו להרפות מההתעקשות שלנו (שהיא השקעה) להיצמד לצורות העולם שיתנו לנו מילוי כדי להיות מאושרים או להרגיש בטוחים. מאוד מועיל לזכור שמה שאנחנו חווים בעולם הזה בא מההכרה הפנימית שלנו. ההכרה הנכונה שלנו יודעת רק את אחדות האהבה. לעומת זאת מערכת מחשבת האגו מנוגדת לחלוטין למציאות האחדות. האהבה הטהורה היא מה שאנחנו באמת ולא ניתן לשנות זאת. אם אנו רוצים להזדהות עם האגו, אנו נאחזים במערכת מחשבה המתנגדת לחלוטין למה שהננו. זה גורם לסכסוך פנימי עצום.
עלינו להפחית את תחושת הקונפליקט הזו, כי כאשר אנו מסתכלים על השלכת המאבק המשתקפת בחזרה אלינו, אנו שוכחים כי מקור ההשתקפות הזה נמצא בהכרה שלנו. אנו חושבים שהמחזות המוקרנים לנו בחוץ אין להן שום קשר למחשבות שלנו. לכן כשנראה שמשהו או מישהו בעולם מפריע לנו או שגורם לאומללות, אנו מנסים לשנות משהו בעולם החיצון כדי לשמח אותנו.
אולם בהכרה של העצמי הגבוה שלנו נמצא כל מה שאוהב ואמיתי. כאן מחשבות שגויות אינן יכולות להתערבב. אנו מקרינים באופן לא מודע את המחשבות האנטגוניסטיות, ורואים מחשבות אלה כמחוץ לנו. זו הסיבה שאנחנו רואים את העולם כמלא בסכסוך, סבל וכאב. מה שאנחנו רואים הוא רק השלכת הקונפליקט שנמצא בהכרת העצמי הקולקטיבי שלנו שלנו.
הסכסוך המוקרן מייצר היצע קבוע של בעיות שנראות כאילו מגיעות מהעולם החיצון. נאמר לנו בלימוד זה : "אל תאמין שזה מחוץ לעצמך, כי רק על ידי הכרה היכן זה נמצא, תקבל שליטה עליו. שכן יש לך שליטה בהכרה, מכיוון שהתודעה היא מנגנון של קבלת החלטה." אנו נלמד למסור כל בעיה שנתפשת לרוח הקודש ונקבל את תפישת הריפוי שלה. כאשר אנו מקבלים את חזון רוח הקודש על אחדות, אנו עוברים לחוויה של פשטות וקלות, מכיוון שאנחנו זוכרים שרק אהבה היא אמיתית וזה מביא לביטחון ושמחה טבעית.
הבנות והצהרת עקרונות
הקדמה- הזדהות עם האגו היא התקפה על העצמי והפיכת העצמי לחסר בתפישה. כל מי שמזדהה עם האגו מרגיש מקופח והחוויה היא דכאון או כעס, או פחד. זה דורש עשיית כל מיני הסדרים עם העולם. זה בא מתפישת העולם הזה כחיצוני לעצמי שלא מבין שהוא יוצר את העולם הזה, ואין שום עולם מחוצה לו.
- כאשר אין לנו שום השקעה בדבר כלשהו בעולם הזה, אנו יכולים ללמד את אלה שחסר להם משהו היכן האוצר שלהם. הם אלה שהשקיעו לא נכון, והם אכן חסרים. הם נזקקים וניתן לנו לעזור להם, כי אנו ישנם ביניהם. השלמות יכולה להיות בלימוד שיעור זה כאשר נסרב לחלוק איתם את מחסורם. באמת זאת קיים רק חֶוסר אחד וצורך אחד להשלים ולבטל אותו.
- אם אח שלנו עומד על כך שנעשה משהו שלא נרצה לעשות אותו. התעקשותו בכך ותגובת התנגדותנו לו, מראים שאנחנו יחד טועים את אותה הטעות ועושים את הטעות לממשית לגבי שנינו. התעקשות משמעותה השקעת אנרגיה, והדבר שבו אנו משקיעים בא מהאופן האישי שבו אנו חושבים שניגאל וזה מביא לאי הסכמה ומאבק.
השאלה היא תמיד מהו הדבר שצריך לגאול ? ואיך אפשר לגאול אותו?
- בכל פעם שאנחנו כועסים על אח, אם הוא תוקף, אנו מאמינים שכך הוא. ואם אנו תוקפים חזרה, אנו מחזקים זאת. אלה שתוקפים הם בחוסר שמבקש מתנות מהרוח. ביכולתנו לעזור להם, כשלא נקבל את מה שחסר להם כשלנו. או נשקיע בחוסר זה כמוהם.
- נזהה את מה שאין לו חשיבות באמת. נבין שכל התנגדות לאח תקבע שהדבר שהוא מבקש מאתנו ואותו איננו רוצים לתת, כאכן חשוב לנו. זה עושה את הבקשה לקשה, בעוד כל בקשה של אח היא למען הריפוי שלנו עצמנו. לכן לא נתעקש לסרב להיענות לו וניענה בכך לעצמנו. הוא מבקש גאולה, כמונו בדיוק, ולא שום דבר אחר.
- הגאולה היא רק למען השכל השקט, והיא מושגת על ידי שלום. השכל הוא הדבר היחיד שאפשר לגאול ושלום זוהי הדרך היחידה לגאול אותו. כל תגובה חוץ מביטוי של אהבה, נובעת מבלבול בנוגע למה ולאיך ליישם את הגאולה. אהבה זוהי התשובה היחידה. אהבה היא ביטוי האמת האלוהית של מושלמות הבריאה בכל רגע בחיים. לא נשים את עצמנו בין אלה החסרים אהבה, אלה אשר אינם מבינים עדיין שהם חיים תמיד בשפע ושרק כך באה הגאולה.
- מחשבות אוהבות של בן האלוהים מגלות את ממשותו של העולם, לכן העולם הממשי חייב להיות בשכל שלנו התופש אמת. שכל דואלי נתון בסכנה. השכל הזה מקרין אז את הדואליות של החיים ולא את המציאות המאוחדת שלנו.
-הסתכסכות עם העולם מביאה למחשבה שיש לעולם עוינות כלפינו. זוהי תוצאה הכרחית של מה שעשינו יחד. הקרנו החוצה את מה שיש לו עוינות כלפי מה שנמצא פנימה. היום נבין שהשנאה נמצאת בשכל המוטעה ולא מחוצה לו בעולם וזוהי הסיבה שיש להיפטר משנאה לפני שנוכל לתפוש את העולם כפי שהוא באמת.
- אלוהים אוהב את העולם האמיתי ומי שתופשים את הממשות של עולם זה אינם יכולים לראות את עולם המוות. המוות אינו מן העולם הממשי שהנו עולם נצחי. אלוהים נותן לנו את העולם המאוחד בתמורה לעולם הדואלי שיצרנו מתוך שכל סופי המסמל מוות. אך באמת לא ניתן להפריד את עצמנו משכל האלוהים, כי הננו הוויה אלוהית אחת.
- עולם בן האנוש הוא עולם של פירוד ומוות, אבל אין זה רצון האל ולכן אין זה כך באמת ולא ניתן לרצות נגד רצון זה. העולם הלא ממשי נשלט על ידי התשוקה להיות לא אלוהי. העולם שנוצר מזה הוא תוהו ובוהו, הנשלט על-ידי חוקים חסרי משמעות והוא מוקרן משכל הנתון בפחד. לכן לא נאמין שהפחד הוא מחוצה לנו, ובכך נרכוש שליטה עליו. כי השכל הוא מנגנון ההחלטה שלנו.
- כל תקיפה נתפשת בשכל ובשכל נמצאת גם הגאולה. המזבח לאל שבו שוכן המשיח, הוא שם. חיללנו את המזבח הזה, אבל לא את העולם הממשי שעודנו טהור. העצמי המשיחי מכפר ומטהר הכל על גבי המזבח שבו אנו מקריבים לאור ולאמת את תפישתנו האנושית. זה הוא מזבח האמת. שם החזון משתנה, ושם נלמד לראות ראיית אמת. ממקום זה שבו נשכון בשלום, נסתכל החוצה בשלום ונראה את העולם האמתי. נוותר על השקעתנו באשליה ונרשה לשכינה להאציל אלינו את העולם האמיתי ממזבח האל שבפנים.
