כאן אנו לומדים שריפוי הוא תהליך של שחרור מאמונה שנוכל להיפרד אי פעם מאהבתו האוניברסלית של האל. אנו נזכרים כי רוח הקודש היא התשובה לכל שאלה. היא מסבירה שהגורם הבסיסי לחולי הוא פחד ועיוורון רוחני למי שהננו באמת.
עולמו של האגו מלמד אותנו כי מחלות נובעות מחיידקים, כימיקלים, אבק, יותר מדי שמש, מזונות לא נכונים - רשימה אינסופית של דברים חיצוניים. כל מקורות הפגיעה החיצוניים הללו פשוט מחזקים את הפחד בהכרה האנושית וגורמים לחלום הפרוד להיראות אמיתי יותר.
כדי לקיים את האגו, נמנע מאתנו עד כה להכיר בכוח שכלנו, כך שהחלטה להתעורר תהיה סוף המחלה. כך האגו ישאף תמיד לגרום להכרה שלנו להראות לנו אותנו כחסרי אונים ולגרום לכוחות חיצוניים להיות בעלי שליטה מלאה עלינו. רוח הקודש מלמדת אותנו שזה לא כך. מכיוון שרק האחדות היא אמיתית והיא מבטאת שלמות. שלמעשה אין שום דבר חיצוני, שהנו נפרד אשר יכול לגרום לנו נזק.
האגו קיים מעצם ההחלטה להיות עצמאיים, בנפרד מאהבת האל האוניברסלית. הרצון הזה להיות בנפרד - רוח הקודש עוזרת לנו לבטלו. מכיוון שזיהינו עצמנו כה חזק עם הגוף ודימויו כנפרד כמי שאנחנו, ביטול ההחלטה להיות נפרד הוא תהליך רוחני הדרגתי. בגלל ההשקעה החזקה הזו שיצרנו בזהויות נפרדות, צריך ללמד אותנו מחדש שאין ערך בזהות נפרדת, אין שום ערך ב-להיות ייחודי שונה ומיוחד מאחרים. עלינו ללמוד שהבחירה שלנו לחוויה כזאת היא התקפה לשלמות שלנו באחדות. כאשר אנו מפסיקים לקיים את ההפרדה הזאת, נקבל בהכרה ערה באופן טבעי את ההחלטה לשלמות שלנו הנוכחת בכל אחד ובכל מקום ביקום.
רוח הקודש מלמדת שלמען האמת כולנו הננו הכרה אחת ואותה הכרה אנו חולקים עם האל האחד, שהוא לנצח שלם כהוויה. רוח הקודש מלמדת אותנו שהגוף אינו מה שאנחנו באמת. כשאנחנו לומדים להרפות מהזדהות עם הגוף, הגוף כבר לא אומר לנו אם אנחנו בריאים או חולים. אנו נותנים את הבעלות להכרה האוניברסלית.
רוח הקודש מלמדת אותנו לתפוש את הגוף כמכשיר תקשורת בלבד שיעזור לנו ולכל אחינו על ידי שימוש בו כדי לבטא את האחדות שלנו ואת האהבה שהננו בביטוי. עם תפיסה זו הגוף הופך ללא מזיק, וזה תנאי למציאות. כך השכלים שלנו פתוחים למציאות של האצלת האהבה כמטרה היחידה. ההתקפה הופכת לבלתי נתפשת כי אין דבר הנתפש בהכרה כחיצוני הדורש התקפה. אז אין יותר שום מושג על הפרדה בהכרה הערה והכל נתפש כאחד וזהה. להכרה כזו רוח הקודש מובילה אותנו. זה הריפוי או התיקון של התפישה שלנו המחזיר אותנו לשלמות בביטוי ובחוויה.
עקרונות להתבוננות
-השכינה היא התשובה. לכל דבר, כי היא יודעת מהי התשובה לכל דבר. אתה יכול ללמוד ממנה אמת כשאתה לומד לערער על ערכו של האגו כממשי.
-כשהאגו מסית אותך למחלה, אל תבקש מן השכינה לרפא את הגוף. בקש שהשכינה תלַמד אותך את התפישה הנכונה של הגוף, כי רק התפישה יכולה להיות מוטעית מעוּותת וחולה.
- תפישה מוטעית היא משאלה שהדברים יהיו כפי שאינם באמת. כל דבר שהנו ממשי אינו ניזוק. אי נזק מוחלט היא התנאי לממשותו. זה גם התנאי למודעותך לגבי ממשות.
-הממשות תחפש אותך ותמצא אותך כשתעמוד בתנאיה. זה חלק ממהותה. החלק הזה תלוי בך והשאר בא מעצמו. אתה צריך לעשות מעט כי חלקך הקטן הוא חזק כל-כך עד שיביא אליך את השלם. השלמות מרפאה כי מקורה בשכל הער היודע אותה.
-כל צורות המחלה עד למוות, הן ביטויים גופניים של פחד מהתעוררות. זה מחזק את השינה הרוחנית. בדרך זאת נעשים תפקודי הראייה לבלתי יעילים. ברכה לחיים ולא למוות, היא במנוחה הנובעת מעֵרוּת, מהתחברות לרוח.
- חלומות הם אשליות המשקפים את מושגיו המעוּותים של האגו. גם לשכינה יש שימוש בחלומות והם לצורך התעוררות רוחנית. התעוררותך לאמת הנה סימן לאופן שבו השתמשת בשינה עם המורה הנכון. כשאתה מתעורר בשמחה ניצלת את השינה בהתאם לתכליתה.
- שינה הנה צורה של מוות ומוות - זו צורה של העדר-הכרה אבל העדר-הכרה מוחלט אינו אפשרי.
- ריפוי הוא שחרור מפחד ההתעוררות והחלטה להתעורר. זוהי השתקפות הרצון לאהוב, שכן כל ריפוי כרוך בהחלפת הפחד באהבה.
- השכינה, תפקידה הוא להבחין רק בין השקרי לבין האמיתי, ולהחליף את השקרי באמיתי. השקר הוא באגו, הרוצה תמיד להחליש את השכל ולהרוס את הגוף. עם זאת האגו מאמין שהוא מגן עליו ומאמין שהשכל מסוכן לריפוי.
- ביטול השכל אינו אפשרי, כי משמעותו הנה הפיכת מה שהאל ברא ללא כלום.
- האגו בז לחולשה, הוא מאמין בכוח התקיפה, לכן האגו מעוניין בתקיפה.
- הנתיב הרוחני מורה לך להיות מושלם, לרפא את כל הטעויות, לא לחשוב אף מחשבה על הגוף כנפרד, ולהגשים את כל הדברים בשם האל. שמו של בן האל הוא אחד, בזהות משותפת ולכולם יש לנו חלק באחדות הזאת.
- שכלים שלמים הם אחד. אם אתה חולה, אתה מתרחק מהאחד. אתה מתרחק מעצמך וגם מהאל. מן הסתם התחלת להבין שזהו קורס מעשי. ההדרכה המעשית בקורס מלמדת שאין דבר שיכול למנוע בעדך מלעשות בדיוק את מה שאתה מתבקש. האל אינו מגביל אותך בשום מגבלות. כשאתה מגביל את עצמך, ההכרה אינה מהאחד.
- משימתך היא רק לעמוד בתנאים למשמעות האמתית שלך שניתנה מהאל. משמעותך היא חלק ממשמעות האל בבריאה. זהו צו רצונו באשר לך, ורצונו חייב להתקיים לנצח ובכל הדברים.
- מחלה אינה תוצאה של הגוף, אלא של השכל. כל צורות המחלה הן סימנים שהשכל בתפישת נפרדות, ואינו מקבל עליו תכלית מאוחדת. איחוד ההכרה בתכלית אחת הוא אפוא דרך-הריפוי היחידה של השכינה. זהו המישור היחיד שבו לריפוי יש משמעות כלשהי.
קישור Text/Chapter_8#9
