שני הרגשות - האהבה והפחד

אנו רואים שעולמות פרטיים נובעות מאשליות המלאות בתחושות פחד ומחשבות גינוי. באמונה באשליות  אלה נראה כי הגינוי שנמצא בשכלנו נגלה בעולם החיצוני. פחד, אשמה וגינוי קשורים זה בזה. כשאנו מזדהים עם האגו, אנו חוששים מלתת אהבה. אנחנו מחפשים אהבה, אך יחד עם זאת אנו מנסים להימנע ממנה, כי היא דורשת מאתנו נתינה ללא תנאי.

 ללמוד להרפות מטירוף חיים זה -

לא נשתחרר ממחסום זה עד שנלמד לבדוק זאת מקרוב כדי לראות אותו כמה שהוא. כשאנחנו מסתכלים על צורות הפחד הרבות, זה עוזר לנו ללמוד מהי אי שפיות כך שנוכל ללמוד להסתכל מעבר לה. 

האשמה היא מרכזית במערכת מחשבת האגו וגינוי הוא האמצעי לשמירה על אשמה עצמית והאשמת אחר. אנו רואים גינוי כאמצעי להגנה על זהותנו האינדיבידואלית. יחד עם הגינוי מגיע פחד מכיוון שאנחנו חוששים מהעונש שהגינוי דורש. אז האמונה שלנו בזה היא באמת משיכה לפחד ועולמנו מלא בתמונות של פחד ודרמות שמהפנטות את השכל. פחד זה חוסם את המודעות שלנו לאהבה שיש לאחינו בעולם האמתי, ואשר מוצעת לנו מהם לנצח.

כשאנו נפתחים לחזון האלוהי, אנו מכירים בטירוף העולם שאנו רואים דרך עיני הגוף. אנו מבינים כי דמויות נפרדות לא יכולות להיות אמיתיות באחדות אור האהבה הטהורה. מראה זה ניתן לנו כדי ללמוד כיצד להכחיש מה שכוזב, ולצאת מהעולם הפרטי שלנו בשלום. אנו מבינים שאנחנו באמת מבינים שהאחדות המשמחת של אהבה היא גלובלית ועולם פרטי לא מציע לנו כלום מזה. אנו שומעים את קריאת האהבה של אלוהים רק כאשר אנו מפסיקים לרצות לשמור על עולם פרטי וקטן שאנו יכולים לכנות שלנו.

אנו פותחים את עינינו לאור האהבה -

המטאפורה של שינה שאנו חווים עם הגוף שנרדם באה כדי להמחיש כיצד יכולנו לתפוש עולם שיצרנו שנראה כאמיתי אך הוא רק חלום בהכרה לא מודעת. אנו "ישנים" על ידי הכחשת החזון האלוהי- בהכחשת מה שיש, אז עלינו היה להמציא תחליף, שהוא החלום של עולם פרטי בו אנו שולטים דרך התפישה שלנו. כדי שזה ייראה אמיתי, אנו מדירים את אור האהבה ממנו. כלומר- את אלוהים.

 אנו פוקחים את עינינו לאור האהבה באמצעות סליחה מהלב. חזון אמתי לא יכול להתגלות דרך עיני הגוף מכיוון שהגוף הוא גם חלק מהחלום שעשינו שמכחיש את הראייה. אך למרות הכחשה זו, חזון המשיח עדיין נמצא בהכרתנו. העולם האמיתי לאחר הסליחה מתעלם מכל התמונות האישיות שיצרנו. עלינו להיות מוכנים רק לשחרר את זכרונות ואמונות העבר ואת הדימויים של עולם פרטי שיצרמנו אנו נחווה את בהירות חזונו של העצמי האלוהי.

רוח הקודש היא האור בו הוא מתגלה. וכל מי שהיה רואה אותו יכול לראות אותו, כי הוא ביקש שאור יעורר אותו. אנו מבקשים אור כאשר אנו מוכנים להיות מודעים לאמת. חלומותינו על פרוד מהאל והבריאה אינם האמת והם נתפשים רק בחשכת שכל האגו שמכחיש את האמת. עם האור אנו רואים את עצמנו כמו שרוח האל רואה אותנו ואנחנו חווים את היופי של אור האהבה שנמצא בכל מקום.

עקרונות להתבוננות

בתפישה הדואלית יש רק שני רגשות, אהבה ופחד. רגש האהבה נאצל הלאה, ובהינתנו הוא מתעצם ברשת מאוחדת. רגש הפחד מביא תוכן של אשליות אישיות משתנות. אשליות אישיות יוצרות עולם פרטי שאי אפשר למישהו אחר לקחת בו חלק, שכן הן בעלות משמעות רק בשביל היוצר שלהן, ואין להן משמעות כלל כמציאות אמתית. בעולם הזה יוצר עולם זה נע לבדו, כי רק הוא תופש זאת.

כל אחד מאכלס את עולמו בדמויות מעברו הפרטי, לכן העולמות הפרטיים שונים כל-כך זה מזה. הדמויות שהאדם רואה מעולם לא היו ממשיות, מפני שנוצרו רק מתגובותיו כלפי אחָיו, ואין הן מכילות את תגובותיהם כלפיו. אין הוא רואה שהוא יצר אותן ושאין הן שלמות.  כי הדמויות הללו אין להן עדים, שהרי נתפשו רק בשכל אחד מופרד. באמצעות הצלליות המוזרות האלה הם מתייחסים לעולמם כשהם מתַקשרים עם מי שאינם קיימים, והם העונים להם. איש אינו שומע את תשובתם חוץ מזה שקרא אליהם, ורק הוא לבדו מאמין שהם ענו לו.

/Text/Chapter_13#VI. קישור

  

משמעות הזמן על פי האגו

לימוד זה אומר שכל המחשבות שאנו מודעים להן מושרשות בעבר -

התרגול הרוחני עוזר לנו ללמוד כיצד כל המחשבות שאנו מודעים להן נעוצות בעבר והן מפריעות לתפישתנו את ההווה. אנו מפרשים תמיד את ההווה על סמך העבר. אנו חושבים שאנחנו מגיבים לנסיבות הנוכחיות העומדות לפנינו אבל אנו ממש מגיבים למשמעות שאנו נותנים לכל מצב על סמך זיכרונות מהעבר. הבאת העבר שלנו להווה גורמת לנו לראות מה שלא נמצא בהווה. עלינו להיות מודעים לכך שכל עוד אנו מתואמים עם העצמי המנוהל ע"י האגו, נראה רק את העבר משתקף במצבי חיינו. האגו רואה את העבר כאמצעי לשימורו העצמי, הוא שומר על שכלנו טרוד במחשבות המבוססות על העבר. בגלל זה איננו רואים דבר כפי שהוא כעת.

להשתחרר מהאמונה בעבר ובעתיד -

כל אח מציע לנו את האפשרות להכיר באהבה, האמת של האחווה האנושית מציעה רק אהבה. שום דבר אחר אינו אמיתי. סליחה משחררת את הכרתנו כך שנוכל לקבל את מתנת האהבה שכל אח באמת מציע לנו בכל מצב. סליחה באה בכל רגע בקלות דרך למידה שהעבר הוא אשליה. איננו יכולים להכיר בקדושתו של אחינו כל עוד אנו תופסים אותו דרך מסנן העבר שלנו. כך אנחנו לא יכולים לדעת את הקדושה והאחדות שלנו.

כאן עלינו לשאול על כל דבר- "בשביל מה זה נועד ?" עלינו לשאול את אותה שאלה כדי לברר מה המטרה שאנו נותנים לזמן לגביו. בתיאום עם האגו אנו משתמשים בזמן כדי לשמור על זהותנו הנפרדת. כאשר אנו מתואמים  עם רוח הקודש, הזמן משמש להביע את שלמות ההווה, המשוחרר מהעבר או העתיד. זו תחילתה של הערכת הנצחיות.

כל עוד נצטרף לאגו, אמונתנו בזמן של עבר ועתיד תימשך. כאשר אנו מוכנים להצטרף לפרשנות רוח הקודש למושג זמן, אנו זוכרים שרק ההווה הנצחי הוא אמיתי. כאן לאהבה אין עבר או עתיד מכיוון שהיא נצחית והיא תמיד כך.

עקרונות להתבוננות

זהו לימוד שנושאו הוא האהבה, והוא עליך. תפקידך בעולם הזה הוא לרפא את מה ששגוי, ותפקידך בשמים הוא להיות בורא שותף באהבה. האגו מלמד אותך שעל פני האדמה נועדת להרס ולשינויים, ושבשמים אין לך שום תפקיד. הוא מציע לך גיהינום ואבדן. הגיהינום והאובדן הם רעיונות שאתה המצאת. באמונה שלך בזה אתה מוכיח את ממשותם.

ל"עכשיו" אין משמעות בשביל האגו.  ההווה רק מזכיר לו את כאבי העבר והוא אינו יכול להשתחרר מן העבר למרות שהעבר חלף. אם תישמע לאגו, תגיב כלפי אחִיך כאילו הוא מישהו אחר. על-ידי הפיכת עברך לממשי בהווה, אתה מונע מעצמך את מסר השחרור שכל אח מציע לך בהווה.

כאב העבר הוא אשליה. אם תבחר באשליות תאבד את ההזדמנויות הרבות לשחרור בהווה שניתן לך למצוא. כך האגו ינציח את הסיוטים שלך וימנע ממך להתעורר ולהבין שהם עבר. השכינה מלמדת שתמיד אתה נפגש עם עצמך, ושהמפגש הזה הוא קדוש כי אתה קדוש. 

ה"עכשיו" נמצא כאן, ורק הוא נותן הזדמנויות למפגשים קדושים בהם ניתן למצוא את הגאולה. ריפוי אי אפשר להגשים בעבר. אנו חייבים להגשימו בהווה כדי לשחרר את העתיד לבוא.  דע שזמן יהיה תמיד כפי שאתה תפרש ותגדיר אותו. לכשעצמו הוא לא כלום. 

קישור    The Function of Time

בן האל הוא טהור ושלם

בליבת הווייתנו יש רצון בראשיתי לחזור למודעות האלוהית שלנו. אולם מכיוון שתחושה של אשמת המין האנושי שומרת עליה בפירוד, היא מפריעה למודעות שלנו למורשת האלוהית שלנו או לקיום באהבה, שהיא ביטוי של אחדות.  האגו זקוק לחוש אשמה כדי לשמור על "קיומו" בנפרד מאלוהים, כך שהוא רוצה שנשמור על תחושת אשמה ובושה. לאחר שאנו הזדהינו עם האגו כעצמי שלנו, אנו עוקבים אחר תכתיביו, מתוך אמונה שהם שלנו.

האגו הקים רשת מורכבת של כללים שעלינו לנהוג לפיהם, רבים מהם סותרים את עצמם כך שתמיד נרגיש שיש משהו שעשינו לא נכון. אנו חשים אשמה כשאנו טועים ולכן אנו מצפים שאחרים יראו את הכישלונות שלנו ויכירו באשמתנו. כאשר אנו מזדהים עם האגו, אנו תמיד נמצאים בכוננות כשאנו לא מצייתים לאיזה כלל של האגו. ערנות זו הופכת אותנו למתגוננים. אין פלא שזה עולם של דיכאון.

הכוונה של לימוד זה היא לעזור לנו ללמוד להכיר את מערכת המחשבה המטורפת של האגו במה שהיא עד מות בנו של האל כאדם המושלם שהבורא ברא. הדחף ההרסני של האגו הוא כה עז, עד ששום דבר לא יוכל לספק אותו בסופו של דבר.

הכרה במערכת מחשבת האגו במה שהיא עבורנו, מהווה צעד חשוב בלימוד שאנחנו לא באמת האגו. רק האמונה שלנו ברעיון האגו שאפשר להיות נפרדים מהאל והבריאה גורמת לנו לחוש אשמה ופחד. אנו חוששים משיפוטו של אלוהים על הבחירה שלנו ברצון אישי הנשלט על ידי האגו, רצון שמנוגד לנשמה שלנו. נדע שכשאנחנו באמת  נכיר בתמימות שלנו ונשכון בה, זה יהיה סוף של האגו. 

מחשבת האגו ועולם ההפרדה והמאבקים היא כמו תוכנת מחשב מורכבת. תוכנית זו מגיעה עם סט מובנה משלה של "תכונות." הוא כולל זמן, מרחב, אינדיבידואליות, תחומי עניין נפרדים, לידה ומוות, פגיעות, רעב, גופים שמעניקים זה הנאה וכאב, מחלה, סבל ועוד... 

התוכנית שלו מגיעה כעסקת חבילה, אך יש לה מחיר גבוה מאוד. הדרך לברוח מתוכנית זו אינה לנסות לשנות או לשכתב את התוכנית. לחמוק מזה קורה כאשר אנחנו מפסיקים להאמין בתוכנית. לשם כך אנו זקוקים לעזרה מחוץ לתכנית, שהיא רוח האל - ואותו החלק של ההכרה שמעולם לא שכח את מציאות האהבה הנצחית.

השחרור מ"תוכנית"האשמה של האגו מתרחש כאשר אנו מאפשרים לחלק המנטלי הגבוה שלנו לעורר אותנו לאמת. חלק זה בהכרה הגבוהה הוא רוח האל או החלק הרוחני שבנו. רוחנו תראה לנו את חפותם של אחינו ולהשתחרר מפחד. התהליך ברוב המקרים הוא הדרגתי כך שאנחנו לא מרגישים שאנחנו מקריבים דבר. 

בכך שאנו רואים את התמימות של אחינו, אנו למדים על התמימות שלנו, שאנחנו נשארים לנצח כפי שאלוהים ברא אותנו. אנו מכירים בכך שאנחנו נשארים מחוברים לשמיים ורק האהבה היא אמיתית. אז בן האלוהים הטהור והשלם הוא כל מה שיש לראות.

עקרונות להתבוננות

האגו ממריץ אותך להפנות החוצה לעולם את האשמה שטמונה בך מחטא האדם הראשון. כך אתה משליך החוצה אשמה שטמונה בך כדי להיפטר ממנה, אבל למעשה אתה רק מדחיק ומסתיר אותה. 

אתה תמיד חש אשמה, אבל אין לך מושג מדוע. אתה מקשר אותה עם אוסף אידיאלים של האגו, שלפי טענת האגו נכשלת בהשגתם. אולם האמת היא שבמקום החשוך והסודי בתת מודע הזה קיימת ההבנה שבגדת בבן האלוהים כשהרשעת אותו ובכך דנת אותו למוות. 

הלימוד הרוחני משחרר אותך, למרות שנדמה לך שהוא כובל ומגביל אותך. אתה פוחד שבנוכחות האמת האלוהית אתה הורס את העצמי שלך. אך אם רק תחשוף את סוד אשמת העצמי שלך לאור, האור יפוגג אותו. שמחה גדולה תהיה בשמים בשובך, והשמחה תהיה שלך.

 קישור II. The Guiltless Son of God 

( | T-13.II)

להשתחרר מאשמה ולהשיג אלמותיות

עולם הפירוד האשליתי שאנחנו רואים נראה כל כך אמיתי - מדוע ?

כאשר אנו מאמינים במערכת המחשבה של האגו, אנו מאמינים כי הפירוד מאהבה טהורה לחיים הוא אמיתי ולכן אנו מאמינים שחטאנו והאשמה בנו מוצדקת. עולם הזהויות הנפרדות והייחודיות הוא התחליף לאחדות באהבת האל. אך למרות חלומותינו להפרדה, האמת אודותנו כאלוהיים ללא אשמה נותרה בעינה.

רעיון הזמן עם עבר ועתיד הוא חלק בלתי נפרד מהאמונה בדואליות. כאן אנו לומדים כי כל מה שנראה שקורה בתחומי הזמן מעולם לא היה ולכן הוא נעלם כאשר אנו מוכנים לתת לרעיונות שאמצנו ללכת. בתחום הזמן נראה שבאמת נפרדנו, אך מכיוון שאין זמן במציאות, מעולם לא קרה דבר לבן האל שנרדם. האהבה נותרה תמיד ללא שינוי והיא נצחית, והנצח הוא אמיתי.

רוח הקודש יודעת שהיציאה למסע הזה כואבת. דרך רוח הקודש, השוכנת בנו, אנו לומדים שמה שדמיינו אינו נכון. רוח הקודש מלמדת אותנו על הטוהר של הנשמה האלוהית, בכך שהיא עוזרת לנו לראות שהעולם שיצרנו אינו אמיתי. 

כדי לדעת את העצמי שלנו כמו שאלוהים יצר אותו, עלינו להרפות מאשמה מכיוון שאשמה שומרת על האמונה בנפרדות. העצמי הוא אחד ואוניברסלי ולא ניתן להכיר בו כל עוד קיימת בנו תפיסת פרוד. גינוי עצמי הוא בלתי נמנע כל עוד אנו מאמינים שאנו נפרדים מהאהבה שיצרה אותנו. לכן אנו צריכים ללמוד על חוסר ההאשמה של הנשמה שלנו מהמורה הפנימי שלנו, שמנחה אותנו לראות את הקדושה אצל כל אחינו, וכך להכיר זאת בעצמנו. 

מה קורה כשאנחנו מקבלים בהסכמה שאיננו אשמים ב"חטא האדם הראשון" ?

תכנית האשמה של האגו היא להפוך אותה עבורנו לממשית ואז אנו נשלם עליה באמצעות עונש. זו הסיבה שאנחנו ממציאים חלומות על מחלה ומוות. דרך רוח הקודש אנו למדים כי אף אחד מחלומות אלה מעולם לא היה אמיתי, חיינו הם בעולם מדומה ולכן העבר אינו אמיתי. 

מכיוון שאין עבר, אין הצדקה לחוש אשמה ולכן אין צורך לחשוש מעונש. כשההכרה מאוחדת כעצמי אחד, אין יותר חלום של אשמה ואין חלום של אינדיבידואליות. שום דבר פרט לאהבת הנצח של אלוהים לא היה ולא יכול להיות מעולם אמתי.

זה מרגיע לדעת שאלוהים מעולם לא גינה אותנו. אהבה אינה מגנה מכיוון שאהבה יודעת רק את האמת הטהורה. היא אינה יודעת שום היפוך. העובדה שאנחנו הננו נשמה אלוהית של אהבה ולעולם לא נוכל לשנות את המציאות שלנו - מבטיחה את התמימות שלנו.

עקרונות להתבוננות

- השפיטה המרשיעה של אדם את חברו היא שורש של כל תקיפה שבעולם. כל אחד אשר שופט מישהו אחר כבלתי ראוי לאהבה וכראוי לעונש, יוצר בתוכו  הכרה דואלית ונפרדות וזה מתגלה גם בראית העולם בחוץ. זה השופט תופש את עצמו כנפרד מזה הנשפט, והוא מאמין שעל ידי הענשת האחר הוא ייחלץ מעונש.

- העולם שאתה רואה בחוץ, מלא בתעתועים של אלה שהאשמה שיבשה את דעתם. התבונן היטב בעולם הזה, ואז תיווכח שאכן זה כך. העולם הזה הוא הסמל של ענישה ומוות. כל החוקים ששולטים בו הם חוקי המוות (סופיות).

ילדים נולדים לתוך העולם על ידי כאב. גדילתם מלוּוה סבל, והם לומדים על צער פירוד ומוות.  נראה כאילו הם אוהבים, אבל הם נוטשים וננטשים. נראה שהם מאבדים את מה שהם אוהבים. גופיהם נובלים והם נופחים את נשמתם ונטמנים באדמה ולא קיימים עוד, ולא היה אחד מהם שלא חשב שאלוהים הוא אכזרי.

-השכינה שואפת לטהר כל אשמה משכלו של האדם כדי שיוכל לזכור את אביו האלוהי עם שלווה. המסע שבן האלוהים קבע לעצמו הוא חסר תכלית, ואילו המסע שהאל קבע לו הוא מסע של שחרור ווחווית שמחה.

- כל אחד שמבקש להיחלץ מן הכלא שיצר, הדרך למצוא את החירות אינה נמנעת ממנו הואיל והיא בתוכו. השאלה מתי הוא מוצא אותה היא שאלה של זמן, והזמן הינו רק אשליה.

- תן לקדושה של בן האלוהים שהנך לפזר באור שלה את ענן האשמה אשר מחשיך את הכרתך, ועל-ידי כך שתסכים שהנך עצמי טהור ומושלם, אתה לומד שהוא שלך.

- אתה אלמותי מפני שאתה נצחי. תחושת האשמה שלך כאדם שנפל בתודעה מונעת ממך את הערכת הנצחיות. האלמוות הוא הפכו של הזמן, כי הזמן חולף עובר ואילו האלמוות יציב לנצח.

- על-ידי ההשתחררות שלך מאשמה אתה לומד שהעבר לא היה וכי אלוהים אף פעם לא הרשיע את בנו, ובהיותו חף מאשמה הוא נצחי.

  קישור  I. Guiltlessness and Invulnerability

(ACIM, T-13.I)