עולם הפירוד האשליתי שאנחנו רואים נראה כל כך אמיתי - מדוע ?
כאשר אנו מאמינים במערכת המחשבה של האגו, אנו מאמינים כי הפירוד מאהבה טהורה לחיים הוא אמיתי ולכן אנו מאמינים שחטאנו והאשמה בנו מוצדקת. עולם הזהויות הנפרדות והייחודיות הוא התחליף לאחדות באהבת האל. אך למרות חלומותינו להפרדה, האמת אודותנו כאלוהיים ללא אשמה נותרה בעינה.
רעיון הזמן עם עבר ועתיד הוא חלק בלתי נפרד מהאמונה בדואליות. כאן אנו לומדים כי כל מה שנראה שקורה בתחומי הזמן מעולם לא היה ולכן הוא נעלם כאשר אנו מוכנים לתת לרעיונות שאמצנו ללכת. בתחום הזמן נראה שבאמת נפרדנו, אך מכיוון שאין זמן במציאות, מעולם לא קרה דבר לבן האל שנרדם. האהבה נותרה תמיד ללא שינוי והיא נצחית, והנצח הוא אמיתי.
רוח הקודש יודעת שהיציאה למסע הזה כואבת. דרך רוח הקודש, השוכנת בנו, אנו לומדים שמה שדמיינו אינו נכון. רוח הקודש מלמדת אותנו על הטוהר של הנשמה האלוהית, בכך שהיא עוזרת לנו לראות שהעולם שיצרנו אינו אמיתי.
כדי לדעת את העצמי שלנו כמו שאלוהים יצר אותו, עלינו להרפות מאשמה מכיוון שאשמה שומרת על האמונה בנפרדות. העצמי הוא אחד ואוניברסלי ולא ניתן להכיר בו כל עוד קיימת בנו תפיסת פרוד. גינוי עצמי הוא בלתי נמנע כל עוד אנו מאמינים שאנו נפרדים מהאהבה שיצרה אותנו. לכן אנו צריכים ללמוד על חוסר ההאשמה של הנשמה שלנו מהמורה הפנימי שלנו, שמנחה אותנו לראות את הקדושה אצל כל אחינו, וכך להכיר זאת בעצמנו.
מה קורה כשאנחנו מקבלים בהסכמה שאיננו אשמים ב"חטא האדם הראשון" ?
תכנית האשמה של האגו היא להפוך אותה עבורנו לממשית ואז אנו נשלם עליה באמצעות עונש. זו הסיבה שאנחנו ממציאים חלומות על מחלה ומוות. דרך רוח הקודש אנו למדים כי אף אחד מחלומות אלה מעולם לא היה אמיתי, חיינו הם בעולם מדומה ולכן העבר אינו אמיתי.
מכיוון שאין עבר, אין הצדקה לחוש אשמה ולכן אין צורך לחשוש מעונש. כשההכרה מאוחדת כעצמי אחד, אין יותר חלום של אשמה ואין חלום של אינדיבידואליות. שום דבר פרט לאהבת הנצח של אלוהים לא היה ולא יכול להיות מעולם אמתי.
זה מרגיע לדעת שאלוהים מעולם לא גינה אותנו. אהבה אינה מגנה מכיוון שאהבה יודעת רק את האמת הטהורה. היא אינה יודעת שום היפוך. העובדה שאנחנו הננו נשמה אלוהית של אהבה ולעולם לא נוכל לשנות את המציאות שלנו - מבטיחה את התמימות שלנו.
עקרונות להתבוננות
- השפיטה המרשיעה של אדם את חברו היא שורש של כל תקיפה שבעולם. כל אחד אשר שופט מישהו אחר כבלתי ראוי לאהבה וכראוי לעונש, יוצר בתוכו הכרה דואלית ונפרדות וזה מתגלה גם בראית העולם בחוץ. זה השופט תופש את עצמו כנפרד מזה הנשפט, והוא מאמין שעל ידי הענשת האחר הוא ייחלץ מעונש.
- העולם שאתה רואה בחוץ, מלא בתעתועים של אלה שהאשמה שיבשה את דעתם. התבונן היטב בעולם הזה, ואז תיווכח שאכן זה כך. העולם הזה הוא הסמל של ענישה ומוות. כל החוקים ששולטים בו הם חוקי המוות (סופיות).
ילדים נולדים לתוך העולם על ידי כאב. גדילתם מלוּוה סבל, והם לומדים על צער פירוד ומוות. נראה כאילו הם אוהבים, אבל הם נוטשים וננטשים. נראה שהם מאבדים את מה שהם אוהבים. גופיהם נובלים והם נופחים את נשמתם ונטמנים באדמה ולא קיימים עוד, ולא היה אחד מהם שלא חשב שאלוהים הוא אכזרי.
-השכינה שואפת לטהר כל אשמה משכלו של האדם כדי שיוכל לזכור את אביו האלוהי עם שלווה. המסע שבן האלוהים קבע לעצמו הוא חסר תכלית, ואילו המסע שהאל קבע לו הוא מסע של שחרור ווחווית שמחה.
- כל אחד שמבקש להיחלץ מן הכלא שיצר, הדרך למצוא את החירות אינה נמנעת ממנו הואיל והיא בתוכו. השאלה מתי הוא מוצא אותה היא שאלה של זמן, והזמן הינו רק אשליה.
- תן לקדושה של בן האלוהים שהנך לפזר באור שלה את ענן האשמה אשר מחשיך את הכרתך, ועל-ידי כך שתסכים שהנך עצמי טהור ומושלם, אתה לומד שהוא שלך.
- אתה אלמותי מפני שאתה נצחי. תחושת האשמה שלך כאדם שנפל בתודעה מונעת ממך את הערכת הנצחיות. האלמוות הוא הפכו של הזמן, כי הזמן חולף עובר ואילו האלמוות יציב לנצח.
- על-ידי ההשתחררות שלך מאשמה אתה לומד שהעבר לא היה וכי אלוהים אף פעם לא הרשיע את בנו, ובהיותו חף מאשמה הוא נצחי.
קישור I. Guiltlessness and Invulnerability
