קיומו של האגו לכאורה תלוי במיקוד על העבר ובהקרנתו על ההווה. העבר אינו קיים באמת, והבאת העבר להווה היא תפישת אשליות. האור משמש כסמל לאהבה שכולה היא המציאות. לפיכך, תפיסת החושך חייבת להיות תפיסת האשליה, מכיוון שחושך ואור אינם יכולים להתקיים יחד, עלינו להכיר רק באור (אהבה) המקיף אותנו ונמצא כאן ועכשיו. כדי לתפוש את נוכחות האור, עלינו להכחיש את החושך (אשליה).
חושך הוא רק ההשפעה של ההחלטה שלנו לשלול את האור. העובדה שמה שאנחנו חווים זו החלטה שלנו הם חדשות טובות מכיוון שאנחנו יכולים גם לקבל את ההחלטה להפסיק להכחיש את האור. אנו מכחישים אור על ידי התעקשות לאחוז ברעיון המטורף הזעיר של ההפרדה, אותו אנו מקיימים באמצעות שיפוט וגינוי. זה מופיע כזיכרונות מהעבר במוחנו ושימוש בזכרונות אלה כדי לפרש את מה שאנחנו תופשים בהווה. זה הופך את מציאות האהבה בהווה לבלתי נראית לנו.
כיצד אנו מקבלים את האור שיקיף אותנו לנצח?
אנו מקבלים את האור, או את מציאות האהבה, על ידי נקיטת סלחנות לזיכרון העבר - לשחרורו. כשאנו לומדים להרפות מהרעיון של הפירוד בינינו שבא מזיכרונות עבר, אנו נעשים מודעים בהדרגה לאור (האהבה) שהוכחש. כשנלמד לקבל את האור שנמצא בהכרה כדבר הנכון לאהבת הלב, נראה את העולם מחדש.
הלימוד מגדיר כאן את תהליך ההתעוררות בצורה ברורה מאוד. הוא מגדיר את חוקי האהבה ומלמד אותנו כיצד להיות מודעים לנוכחות האהבה בכל רגע. תפקידנו לתרגל את ראיית האור בכל אח. כשנקבל את האמת בהסכמה, נראה את האמת. "בנו של אלוהים עדיין אוהב כמו אביו. אין לו עבר מלבדו. הוא מעולם לא חדל להיות העד של אביו ושלו.
עקרונות להתבוננות
לתפוש באמת, משמעו להיות מודע למציאות כולה באמצעות המודעות לממשות שלך כנשמה. כאן אי אפשר שאשליות כלשהן יעלו וייפגשו בראייתך, כי המציאות אינה משאירה מקום לשום טעות. משמעות הדבר היא שאתה תופש אח רק כמו שאתה רואה אותו עכשיו ולא כמו בעבר.
-אם אתה מגיב לפי העבר, אתה רואה רק דימוי שלו שיצרת בדמיון ושאותו אתה מעריך כנכון. אם תזכור את העבר בזמן שתסתכל על אחִיך, לא תהיה מסוגל לתפוש את המציאות שהיא עכשיו, שלמה וממשית. שימוש בנסיון העבר שלך כנקודת מוצא שממנה צריך לשפוט את ההווה הוא לא דבר "טבעי". הוא מתעתע. על-ידי שמירת העבר בשכלך אתה רואה אותו כענן שחור העוטף את אחיך ומסתיר את מציאותם האמתית מראייתך.
לידה-מחדש משמעה התנערות מן העבר והסתכלות על ההווה באופן טהור.הענן שמסתיר ממך את בן האלוהים הוא העבר, ואם תניח לו להיעלם ולחלוף, בהכרח לא תראנו עכשיו. אם אתה רואה את העבר עכשיו באשליותיך, הוא לא עזב אותך, אף-על-פי שאינו קיים. אתה זוכר אותו עדיין.
הזמן יכול לשחרר ויכול גם לכלוא. האמונה שהמציאות היא כמו שאתה רוצה שתהיה לפי התועלת שיש בה בשבילך היא מתעתעת. אתה מעמיד את העבר עם העתיד ברצף אחד ואינך מאפשר לנס, שהיה יכול להתרחש ביניהם, לשחרר אותך כדי שתיוולד מחדש. הנס מאפשר לך לראות בהווה את אחיך בלי עברו, וכך לתפוש אותו כנולד מחדש. כך טעויותיו כולן חלפו, ועל-ידי כך שאתה תופש אותו בלעדיהן אתה משחרר אותו ומאחר שעברו הוא עברך, הנך חלק מן השחרור הזה.
הסתכל על ההווה באהבה, כי בו אצורים הדברים היחידים שהם אמיתיים לנצח. הוא נאצל לכל היבטי הבריאה בעת ובעונה אחת. ההווה קיים מלפני היות הזמן, ויהיה לאחר שהזמן לא יהיה עוד. בו מצויים כל הדברים שהם נצחיים, והם אחד. ההווה מציע לך את אחיך באור שיאחד אותך אתם וישחרר אותך מן העבר. אור החזון המושלם ניתן חינם כשם שהוא מתקבל חינם, ואפשר לקבלו ללא הגבלה.
"עכשיו" היא שעת הגאולה, כי רגע ה-עכשיו הוא השחרור מן הזמן. הושט יד לכל אחיך, וגע בהם במגע של המשיח. בן האלוהים חף מאשמה והוא אור בלבד. אין בו חושך, כי הוא שלם. לכן כל קול יש לו חלק בשיר הפדות, מזמור השמחה וההודיה על האור לבורא האור. האר על אחֶיך מתוך זכירת הבורא, אלה שאתה מרפא הם עדי הריפוי שלך, כי בשלמות שלהם תראה את השלמות שלך. כל מי שאתה רואה באור מביא את אורך קרוב יותר אל מודעותך.
קיים אור שרק אתה יכול להעניקו, מפני שהוא ניתן לך. אתה תרפה מן העולם הזה ותמצא אחר. העולם האחר הזה זוהר בזוהר האהבה שהענקת לו. האור בו הוא בלתי-מוגבל, והוא מתפשט ברחבי העולם הזה בשמחה שקטה. כל אלה שהבאת אתך אליו ישפכו את אורם עליך, ואתה תשפוך את אורך עליהם בהכרת תודה על שהביאו אותך לכאן. אורך יתמזג עם אורם בעוצמה שובת-לב.
ההתעוררות משמעה ציות לחוקי האהבה מרצונך החופשי, ומתוך הכרה שקטה באמת שבהם. אלה שמקבלים ממך אהבה נעשים עדים-מרצון לאהבה שהענקת להם, והם הם אלה שמושיטים אותה לך. חוקי האהבה אינם מושעים משום שאתה ישֵׁן. בן האלוהים עדיין אוהב כאביו. אף-על-פי שישַׁן, חזון המשיח לא עזבוֹ וכך הוא יכול לקרוא אליו את העדים שילַמדו אותו כי מעולם לא ישַׁן.
VI. 13 Finding the Present
(ACIM, T-13.VI) קישור
