האם לתעתוע יש כוח אמיתי משל עצמו ?
אחת הנקודות המרכזיות של לימוד זה היא שמחשבת האגו כולה היא אשליה. הזיה לא יכולה להיות אמיתית ולמה שאינו אמיתי אין כוח והוא לא יכול להשפיע. הגוף הפיזי והיקום הפיזי כולו הנתפש כנפרד הם פשוט השפעה של מערכת המחשבה הנפרדת של האגו. קבלת האמת של זה היא השחרור מגיהינום הנפרדות שעשינו לעצמנו.
איך נעלמות אשליות האגו?
מכיוון שאנו יצרנו את האגו ואנו מאמינים בתפישה שלו, השפעותיו נראות אמיתיות ונראה שיש לו כוח. אבל עלינו להסתכל על ההשפעות הללו עם האור של רוח הקודש ובשכל פתוח. עלינו להיות מוכנים ללמוד ש"ההשפעות "הללו למעשה מגיעות רק מהתודעה שלנו והעולם שאנו רואים מ"חוץ לנו" אינו מציאותי. כל עוד איננו מוכנים להטיל ספק באמונות האגו, אנו מגוננים על אשליותנו ואשליות אלה עומדות בדרכנו לדעת את האחדות שלנו עם כל הבריאה. האשליות נעלמות ברגע שאנחנו נמשוך את האמונה שלנו מהן. כי ריפוי התפישה הוא הסרת כל מה שעומד בפני הדעת מלהתגלות.
עולם זה הוא ניסיון להפוך את העצמאות מהאל לממשית-
אנו חושבים שעצמאות אישית תביא לנו אושר מכיוון שאנו חושבים שהיא מעניקה לנו שליטה עצמית ויכולת ליצור את העולם לפי טעמנו האישי. עם זאת אנו מתעלמים מהעובדה שכדי להיות עצמאים ושונים עלינו להכחיש את מהות האהבה של הבריאה המאוחדת על ידי רצון משותף עם המקור. בהכחשה זאת אנו חשים שאנו חסרי אהבה. בהיותו מקום שמכחיש את האהבה, העולם הזה הוא מקום מפחיד. הוא ניסיון האגו להיות ההפך מאהבה אוניברסלית. דבר זה זר לטבענו האמיתי. מכיוון שהאגו הוא הזוי, הוא לא יכול לרצות דבר שהנו ממשי. זו רק משאלה המנוגדת לחוקי האל.
האגו מייחס ערך גבוה לעצמאות שלו ולסיפוק האישי שלו מכיוון ש'קיומו 'תלוי אך ורק בו -
אולם מכיוון שהאגו הוא רעיון ההפרדה מהאל, זהו גם רעיון המגבלה שלו. מגבלה לא יכולה לתת באמת עצמאות. אלוהים הוא בלתי מוגבל ונצחי. כאשר אנו מקבלים את התלות שלנו באלוהות, אנו מקבלים את חוסר הגבול הנצחי של אפשרויות הביטוי בחיים. אנו חופשיים להיות האהבה הטהורה שנוצרנו להיות. אנו חופשיים להיות העצמי הטבעי שלנו.
כאשר אנו מיישרים קו עם האגו אנו מיישרים את עצמנו עם פחד ונותנים לו כוח עלינו-
פחד זה נשמר ברובו ללא הכרה על ידי מנגנוני אגו של הכחשה עצמית והקרנה שלה מחוץ לנו . כדי לשמור אמונים לחוקי האגו, עלינו יוצרים הכחשה של האהבה. כך אנו מכחישים את העצמי האמתי מכיוון שהעצמי הגבוה שלנו הוא ביטוי של אהבה.
העולם הזה שאנחנו תופשים. הכל נתפש בו כמופרד ליחידות נפרדות-
אנו רואים את העולם הזה כאשר התחברנו למערכת המחשבה של האגו, מאמינים שההפרדה נגלית זאת היא אמיתית. אמונה זו היא ההפך הגמור מהאמת. כדי לשמור על מערכת המחשבה שלו, על האגו להתמקד בשגיאות הנגלות ולהתעלם מהאמת הפנימית. לפיכך, לגבי העצמי של האגו, הטעות הופכת להיות אמיתית והאמת הופכת לטעות.
דוגמא לכך היא כאשר אנו מתמקדים בטעות של אח וחושבים שהטעות שלו היא אמיתית, האמת עליו היא שהוא לא אדם נפרד מאתנו. גם הוא אנרגייה של אהבה חסרת צורה, מושלמת, בדיוק כמו שאלוהים ברא אותו. השגיאה היא האשליה הנובעת ממערכת המחשבה של האגו שאמצנו. טעויות בעולם זה הן לא אמיתיות. בעזרת אור רוח הקודש אנו לומדים שכל העולם טועה בתפישה שלו, שהעולם הזה אינו אמיתי והדבר היחיד שהוא אמיתי הוא כוללות האהבה האוניברסלית של האל.
האם אנו רוצים לראות את עדיות האגו או שאנו רוצים לזכור את מקורנו האלוהי ?
התפישה הסלקטיבית של האגו יכולה להיות חזקה מאוד כל עוד אנו רוצים אינדיבידואליות, עצמאות ומיוחדות. אנו חוזרים לאב האלוהי דרך ראיית האמת בבנו האחד והמאוחד. לזכור זאת עוזר לנו כשאנחנו מתפתים לגנות אח בגלל התנהגותו הלא הולמת. כאשר אנו תופשים אח רק כגוף אנו משתמשים בתפישה סלקטיבית. בוחרים לראות רק צורה ולהכחיש את האהבה המושלמת חסרת הצורה שהוא באמת כנשמה נצחית. אנו שופטים את אחינו על סמך מה שנראה שהגוף עושה תוך התעלמות מהאהבה שהאני האמיתי שלו מרחיב לנצח.
אם אנו רואים באחינו רק גוף אנו רוצים בכך לשמור על האשליה שאנחנו הננו רק גוף. אנו רוצים זאת מכיוון שנראה שהגוף מאשר את הייחודיות שלנו בחיים ושומר על פרטיות המחשבות שלנו, נותן לנו משהו ייחודי שאנחנו יכולים לכנות שלנו.
אבל אנחנו יכולים לעשות בחירה אחרת. אם אנו בוחרים להיות חופשיים ולא להיות מוגבלים רק לגוף, נראה את אחינו לא מוגבל לגוף. ואז הוא יהיה הפגנה ועדות של החופש שלנו. "לכל אח יש את הכוח לשחרר אותך, אם תבחר להיות חופשי." - ציטוט. אם אנו רוצים באמת לזכור את אבינו שיצר אותנו בדמותו וצלמו, נקבל את "בנו" כפי שהוא באמת ולא כפי שהאגו עשה ממנו. בהזדהות עם האגו היינו ערניים לעדים הנבדלים של האגו. הגיע הזמן להיות ערניים למערכת המחשבות הטהורה של רוח הקודש, שתמיד מראה לנו את האמת המאחדת באחינו ואחיותינו. כך נזכור את האל מקור חיינו.
הבנת עקרונות הלימוד
- נדרשת ממני מוכנות להתבונן יותר מקרוב במערכת החשיבה שלי. לחפש ביושר רק אחר האמת, ואור המנורה בלבי יפוגג כל אשליה. כעת אני בוחרת להיחלץ מאשליות ולישיר אליהן את מבטי. אני מתבוננת בכל אשליה ורואה את האמת מעבר לה. עשיתי אותה ממשית ועכשיו אני מכחישה את אמיתותה ומוסרת אותה לאור השכינה המטהר. לאחר ביטול הטעות הזאת, אני מביטה מעבר לה אל האמת ומצהירה אותה. זהו ריפוי מנטלי והוא סילוק כל מה שניצב בדרך אל הדעת.
-אני מפוגגת אשליות במבט ישיר אליה כשאני מביטה במקור הפחד. אני מתחילה ללמוד שהפחד אינו ממשי ולומדת שהשפעות הפחד יכולות להתפוגג על-ידי הכחשת ממשותן, ושמה שאין לו השפעות אינו קיים באמת. אני מפנימה שמה שמוביל אל לא-כלום לא התרחש ואינו יכול להיות ממשי. לכן לא אפחד להתבונן בַּפַּחד ובחוסר ממשותו. הבהירות בשכלי המודע מבטלת את הבלבול, והסתכלות על החושך דרך האור האלוהי מפוגגת אותו. כל הכוח שלי הוא מרוח האל הנוכחת בי ומה שאינו ממנו אין בו כוח לעשות מאומה - אם אני לא נותנת לו כוח.
- האגו, בעליל חסר הגיון. לכן, לא אתאמץ להבין אותו. תכלית האגו להיות מופרד, מספיק לעצמו ולא תלוי בשום כוח חוץ מאשר כוחו שלו שהנו כוח הנפרדות. משום כך הוא סמל הפירוד. מהיום אבטל את תוצאות חשיבתו בהבנה שמקורן אינו תואם את טבעי האמיתי שהנו מאוחד ואחד באהבה כוללת.
- הסכסוך האמיתי שאדם חוֹוה הוא בין משאלות האגו ובין רצון האל. היום אני מצהירה שעצמאות הבריאה היא נחלתי. תפקידי מבוסס כולו על תלותי השלמה באל החולק אתי את תפקידו ואני לוקחת על כך אחריות ומשפיעה את רצונו הטוב לבריאה.
- האגו תמיד תוקף למען הפירוד. האגו מבולבל לגמרי בנוגע למציאות. הוא דרוך ובטוח לחלוטין בתכליתו לספק לעצמו את משאלותיו. אני בוחרת להכיר בערך עצמי כזהות אלוהית לא מוגבלת ולא נענית לתחבולות העצמי הנמוך ודרכיו. אני מזהה את תכליתי הגבוהה לממש את חוק האחד ולהיות אור העולם, בהבנה שאי אפשר להביס את תכלית האל כי רק הרצון האלוהי הוא עוצמתי. אתו אני יכולה ללמוד בסופו של דבר להבדיל בין האפשרי ובין הבלתי אפשרי ובין השקר והאמת. להבין שרק תכליתו של אלוהים ניתנת להגשמה, והיא כבר התגשמה במלכותו הנצחית.
- האל תלוי בי כשם שאני תלויה בו. אבסס את הריבונות שלי כבורא שותף רק על ידי הזדהות אתו ומילוי תפקידי כפי שהוא נועד להיות והנו קיים באמת. בכך אני נמנית עם השפויים שמבינים שתקיפה עלולה להוליד פחד, ובוחרת באהבת האל השומרת עלי מכל משמר. הערכת השלמות הזאת באה מהשכינה בקבלה שלי אותה על פני האגו. בידיעה של השכינה בי, לכל אח יש כוח לשחרר אותי, ואני בוחרת להכיר בשלמות אחי כבשלמותי.
-אני מפוגגת אשליות במבט ישיר אליה כשאני מביטה במקור הפחד. אני מתחילה ללמוד שהפחד אינו ממשי ולומדת שהשפעות הפחד יכולות להתפוגג על-ידי הכחשת ממשותן, ושמה שאין לו השפעות אינו קיים באמת. אני מפנימה שמה שמוביל אל לא-כלום לא התרחש ואינו יכול להיות ממשי. לכן לא אפחד להתבונן בַּפַּחד ובחוסר ממשותו. הבהירות בשכלי המודע מבטלת את הבלבול, והסתכלות על החושך דרך האור האלוהי מפוגגת אותו. כל הכוח שלי הוא מרוח האל הנוכחת בי ומה שאינו ממנו אין בו כוח לעשות מאומה - אם אני לא נותנת לו כוח.
- האגו, בעליל חסר הגיון. לכן, לא אתאמץ להבין אותו. תכלית האגו להיות מופרד, מספיק לעצמו ולא תלוי בשום כוח חוץ מאשר כוחו שלו שהנו כוח הנפרדות. משום כך הוא סמל הפירוד. מהיום אבטל את תוצאות חשיבתו בהבנה שמקורן אינו תואם את טבעי האמיתי שהנו מאוחד ואחד באהבה כוללת.
- הסכסוך האמיתי שאדם חוֹוה הוא בין משאלות האגו ובין רצון האל. היום אני מצהירה שעצמאות הבריאה היא נחלתי. תפקידי מבוסס כולו על תלותי השלמה באל החולק אתי את תפקידו ואני לוקחת על כך אחריות ומשפיעה את רצונו הטוב לבריאה.
- האגו תמיד תוקף למען הפירוד. האגו מבולבל לגמרי בנוגע למציאות. הוא דרוך ובטוח לחלוטין בתכליתו לספק לעצמו את משאלותיו. אני בוחרת להכיר בערך עצמי כזהות אלוהית לא מוגבלת ולא נענית לתחבולות העצמי הנמוך ודרכיו. אני מזהה את תכליתי הגבוהה לממש את חוק האחד ולהיות אור העולם, בהבנה שאי אפשר להביס את תכלית האל כי רק הרצון האלוהי הוא עוצמתי. אתו אני יכולה ללמוד בסופו של דבר להבדיל בין האפשרי ובין הבלתי אפשרי ובין השקר והאמת. להבין שרק תכליתו של אלוהים ניתנת להגשמה, והיא כבר התגשמה במלכותו הנצחית.
- האל תלוי בי כשם שאני תלויה בו. אבסס את הריבונות שלי כבורא שותף רק על ידי הזדהות אתו ומילוי תפקידי כפי שהוא נועד להיות והנו קיים באמת. בכך אני נמנית עם השפויים שמבינים שתקיפה עלולה להוליד פחד, ובוחרת באהבת האל השומרת עלי מכל משמר. הערכת השלמות הזאת באה מהשכינה בקבלה שלי אותה על פני האגו. בידיעה של השכינה בי, לכל אח יש כוח לשחרר אותי, ואני בוחרת להכיר בשלמות אחי כבשלמותי.
Text/Chapter_11 קישור
