בלימוד זה, האני הגבוה מוביל אותנו לחוויה מסוג חדש. מכיוון שאמונותינו מבוססות על החוויה האישית שלנו, חוויות חדשות אלה שלו יובילו לאמונות חדשות. אמונות חדשות אלה ישנו את התפישות שלנו מכיוון שהאמונה קובעת את התפישה. התרגילים לעבודה נועדו לספק לנו חוויות חדשות שיפתחו את הכרתנו לאמונות חדשות המשנות את התפישה המוגבלת שלנו. הלימוד הזה מנחה אותנו להתעלות מעל תודעת בית הכלא שלנו המגביל את עצמו ולעלות לבית האב האלוהי (ההכרה האלוהית). זו תחייתנו המודעת על פני האדמה ; שובנו למצב האחדות הטבעי שלנו עם בוראנו.
האני הגבוה מעודד אותנו להצטרף לתחייה ולחיים בידיעה שכאשר אנו מצטרפים לתחיית העולם אנו משחררים את אחינו אתנו. אנו מתעלים מעל האגו שהנו ההכרה הנמוכה ועולים להכרה האלוהית. אנו מקבלים את החזון של האני הגבוה המאוחד בתוך עצמו. הוא זה שמפרש עבורנו את ההכרה האלוהית, אם לא ננסה להגביל את מה שאנו רואים על ידי אמונות קטנות וצרות. זה האמצעי שבו אנו מתעוררים לגאולה. איתו אנו משחררים את עצמנו מהמגבלות של מערכת מחשבת האגו.
הדרך החדשה לחשוב והדרך החדשה לראות
האני הגבוה(המשיח הפנימי) מלמד אותנו דרך חדשה לחשוב ודרך חדשה לראות. לראות, "שאתה גר בי וחי באלוהותך. וכולם חיים בך כשאתה חי בכולם (באחדות). כשאנחנו מאמצים מחשבה זאת, כך אנחנו רואים את זה מוחצן בחיים. אנו מבינים שכולנו אחד ואין דרך זה אחר יהיה שונה מאיתנו וגם לא שונה שונה מאלוהים. זו תחייתנו מכיוון שזו ההכרה שלנו באחדותנו האלוהית. כשאנו מכירים את האמת, החלומות השקריים שהובילו לבית הכלא התודעתי של האגו ייעלמו.
כאשר אנו מאמינים ב"תחיית המתים" - כתחיית האחדות שלנו עם האל והבריאה שיצר - תפישתנו משתנה. אנו רואים ויודעים את אחינו כחלק מאיתנו. אנו מתעלים מעל האגו כאשר אנו רואים את אחינו בעיני המשיח הפנימי. מה שאנו תופשים זה הפרשנות שלנו. כשאמונותינו עוברות התאמה להכרה של האני המשיחי, אנו רואים את עצמנו כפי שאנו באמת ואנחנו רואים את אחינו כפי שהם באמת.
לחשוב אחרת מה עלינו לממש כעת
עלינו להבין שהאגו הוא אל כוזב שצולב אותנו בכאב, ייסורים ומוות. הוא דורש מאיתנו לראות את כל הדברים כנפרדים מהאלוהות ומהעצמי האוניברסלי שלנו. זו צליבה כואבת המביאה למאבק ופחד. מערכת האגו מאמינה שכוח נובע מהקרבה עצמית וכאב. זו הסיבה שהאגו אוהב לחוות שיפוט וגינוי. כשאנחנו מאמינים באגו, זה כל מה שאנחנו יודעים כחיים נפרדים. אנו נעשים עבדים לזה והופכים לרובוטים של האגו, חיים על "טייס אוטומטי", שופטים את עצמנו ואחרים ומבדילים את עצמנו מכל הבריאה.
כעת אנחנו מחליטים באם אנו מצטרפים לצליבה של האגו או לתחייה של האלוהי. לימוד זה מעודד אותנו להצטרף לתחייה על ידי זכירה שאחינו הוא עדיין אחד עם אלוהים כמונו, לא משנה מה אחינו חושב או נראה שהוא עושה. אנו שומרים על אחינו בהכרה בהירה בכך שנזכור את האחדות שלנו אתו בתודעת האל, או בהכרת האני הגבוה. כך אנו גם זוכרים את האחדות והבטיחות שיש לנו באלוהות של העצמי האמתי החובק כל.
הבנת עקרונות של אמת
- אי אפשר שאני לא אאמין למה שאני רואה, אבל באותה מידה אי אפשר שאני אראה את מה שאינני מאמינה בו. התפישות שלנו בנויות על יסוד החוויה, וחוויה מובילה לאמונה. רק כאשר האמונות נקבעות, מתייצבות התפישות. כך למעשה, אני רואה את מה שאני מאמינה בו כאמתי.
- אלה שמאמינים בתחייה יראו זאת ואני מצטרפת אליהם. התחייה היא נצחונו השלם של המשיח על האגו, לא על-ידי תקיפה אלא על-ידי התעלות. כך המשיח שבי מתעלה מעל האגו וכל פועליו, ואני עולה אל האב וממלכתו. ברצוני להתחבר לתחייה בלבד. אין ברצוני להרשיע את אחיי אלא לשחררם, אם ברצוני להתעלות מעל הכלא שלי ולעלות אל מלכות האל הנצחית.
- התפישה היא פירושה של מודעות. מאחר שהאמונה קובעת את התפישה, אני תופשת את משמעות הלימוד הזה ולכן אני מקבלת אותו. לימוד זה מוביל אותי אל סוג חדש של חוויה, שפחות ופחות ארצה להכחישה. לימוד על ידי ההכרה הגבוהה (העצמי המשיחי) הוא דבר קל, בלי שום מאמץ. זוהי מודעותי הטבעית.
-אתן למשיח שבי לפרש למעני, ולא אנסה להגביל את מה שאני רואה על-ידי אמונות שלא ראויות לבן האלוהים. כאשר משיב המשיח שבי את השייך לו, זאת התחייה שלי. אני חיה בתודעת המשיח כי אני חיה באלוהותי וכל אחד חי בי, כשם שאני חיה בכל אחד. לכן אינני יכולה לתפוש חוסר ראוּיוּת באח.
- התחייה התגשמה כבר. היא התגשמה בי. הדבר הוא נכון עכשיו בדיוק כפי שיהיה תמיד, כי התחייה היא רצון האל, שאינו יודע זמן ולא יוצאים מן הכלל. לכן גם אני לא אוציא מן הכלל, שכן כולם עולים אל האב יחדיו כמו שהיה, כמו שהווה וכמו שיהיה, כי כזה הוא טבעו של בן האלוהים כפי שאביו ברא אותו - אחד ומאוחד.
- אלוהי התחייה אינו תובע מאומה. הוא רק רוצה שאלמַד את הרצון האמתי שלי ואמלא אותו בשמחת החופש דרך התחייה שהיא סמל השמחה והיא מייצגת את מה שאני רוצה להיות. אני יכולה לקבל את החופש הזה עלידי חסד האל שמקבל אותי בלי שום ספקות כמה שהנו שלו. האב העניק לי את כל אשר לו ועצמיותו היא העצמי שלי. עליי לשמור על זה להשגת תחייה, אחרת לא אתעורר להיות מוקפת על ידי מה שהוא שלי לנצח.
- אני המתחילה להתעורר, עדיין מודעת לחלומות ועדיין לא שכחתי אותם. לשכוח את החלומות בא יחד עם התעוררות אחרים שלוקחים חלק בהשתחררות שלי. אני אתעורר לקריאה שלי בתוכי וכאשר האני האמתי חי בי, אני אהיה ערה לראותם. עלי לראות את המעשים ש"האני המשיחי" מבצע באמצעותי, שאם לא כן לא אתפוש שזה נעשה לי. מהיום לא אשים הגבלות על מה שהאני האמתי יכול לעשות באמצעותי, פן לא אוכל לקבל זאת.
- הדבר הזה כבר נעשה וכבר הושלם וכל עוד לא אתן את לכל מה שקיבלתי ביטוי מודע לא אדע שהאל שפודה אותי חי בי ושהתעוררתי אתו, כי את "הפדות" אפשר להכיר רק על-ידי לקיחת חלק בה עם אחרים. בן האלוהים כבר נגאל ואני מביאה לעצמי המאוחד שלי רק את המודעות הזאת כחלק בעל ערך האומר שכוח האל נמצא במלואו בכל חלק שלו ולא חסר ממנו מאומה.
- אלה שמאמינים בתחייה יראו זאת ואני מצטרפת אליהם. התחייה היא נצחונו השלם של המשיח על האגו, לא על-ידי תקיפה אלא על-ידי התעלות. כך המשיח שבי מתעלה מעל האגו וכל פועליו, ואני עולה אל האב וממלכתו. ברצוני להתחבר לתחייה בלבד. אין ברצוני להרשיע את אחיי אלא לשחררם, אם ברצוני להתעלות מעל הכלא שלי ולעלות אל מלכות האל הנצחית.
- התפישה היא פירושה של מודעות. מאחר שהאמונה קובעת את התפישה, אני תופשת את משמעות הלימוד הזה ולכן אני מקבלת אותו. לימוד זה מוביל אותי אל סוג חדש של חוויה, שפחות ופחות ארצה להכחישה. לימוד על ידי ההכרה הגבוהה (העצמי המשיחי) הוא דבר קל, בלי שום מאמץ. זוהי מודעותי הטבעית.
-אתן למשיח שבי לפרש למעני, ולא אנסה להגביל את מה שאני רואה על-ידי אמונות שלא ראויות לבן האלוהים. כאשר משיב המשיח שבי את השייך לו, זאת התחייה שלי. אני חיה בתודעת המשיח כי אני חיה באלוהותי וכל אחד חי בי, כשם שאני חיה בכל אחד. לכן אינני יכולה לתפוש חוסר ראוּיוּת באח.
- התחייה התגשמה כבר. היא התגשמה בי. הדבר הוא נכון עכשיו בדיוק כפי שיהיה תמיד, כי התחייה היא רצון האל, שאינו יודע זמן ולא יוצאים מן הכלל. לכן גם אני לא אוציא מן הכלל, שכן כולם עולים אל האב יחדיו כמו שהיה, כמו שהווה וכמו שיהיה, כי כזה הוא טבעו של בן האלוהים כפי שאביו ברא אותו - אחד ומאוחד.
- אלוהי התחייה אינו תובע מאומה. הוא רק רוצה שאלמַד את הרצון האמתי שלי ואמלא אותו בשמחת החופש דרך התחייה שהיא סמל השמחה והיא מייצגת את מה שאני רוצה להיות. אני יכולה לקבל את החופש הזה עלידי חסד האל שמקבל אותי בלי שום ספקות כמה שהנו שלו. האב העניק לי את כל אשר לו ועצמיותו היא העצמי שלי. עליי לשמור על זה להשגת תחייה, אחרת לא אתעורר להיות מוקפת על ידי מה שהוא שלי לנצח.
- אני המתחילה להתעורר, עדיין מודעת לחלומות ועדיין לא שכחתי אותם. לשכוח את החלומות בא יחד עם התעוררות אחרים שלוקחים חלק בהשתחררות שלי. אני אתעורר לקריאה שלי בתוכי וכאשר האני האמתי חי בי, אני אהיה ערה לראותם. עלי לראות את המעשים ש"האני המשיחי" מבצע באמצעותי, שאם לא כן לא אתפוש שזה נעשה לי. מהיום לא אשים הגבלות על מה שהאני האמתי יכול לעשות באמצעותי, פן לא אוכל לקבל זאת.
- הדבר הזה כבר נעשה וכבר הושלם וכל עוד לא אתן את לכל מה שקיבלתי ביטוי מודע לא אדע שהאל שפודה אותי חי בי ושהתעוררתי אתו, כי את "הפדות" אפשר להכיר רק על-ידי לקיחת חלק בה עם אחרים. בן האלוהים כבר נגאל ואני מביאה לעצמי המאוחד שלי רק את המודעות הזאת כחלק בעל ערך האומר שכוח האל נמצא במלואו בכל חלק שלו ולא חסר ממנו מאומה.
Text/Chapter_11 קישור
