העולם האנושי הוא תמונת המצב של מערכת החשיבה של האגו. אנו רואים את האכזריות המתבטאת בטבע, כאשר בעלי חיים מגנים ברעה על שטחים שלהם והורגים כדי "לשרוד". מכיוון שזיהינו עצמנו עם האגו, אנו מרגישים ממש כך. אנו מוסווים את עצמנו בחיוכים כאשר אנו שופטים מנטלית את אחינו. אנחנו יוצאים למלחמה נגדם ואומרים שזה לטובת ארצנו. אנו מכריזים על חפותנו כאשר אנו מקרינים את תפישתנו החושבת רע על אחרים. האשמה שבאה בבחירת ה"עצמאות" של האגו בהכרה שלנו נשארת כהכרת הנפרדות שלנו, והיא מוסתרת תחת שכבות של פחד וצדקנות עצמית.
אמונה בדימויים כוזבים של פירוד ומאבק יכולה לגרום לנו לחוות את הדימוי הזה כממשי, אם כי זה לא משנה את המציאות האלוהית בכלל. ברגע שנמשוך את עצמנו מאמון בדימוי כזה על ידי הכרתנו בו שאינו נכון, המציאות הבהירה תעלה להכרה המודעת מכיוון שהסרנו את הדימוי השקרי אשר הסתיר את המציאות מההכרה הגבוהה. בריפוי התפישה האנושית אנו משיגים חזרה את ההכרה של הבן האלוהי האחד ואנו יודעים שהננו אהבה ושאהבה לא תוקפת ולא מביאה לסבל.
העובדה הנצחית שאנחנו לא יכולים לשנות את המציאות האלוהית היא בסיס לישועה שלנו. עלינו רק לצאת מהתמונה השגויה של הקרנת העולם שהאגו יצר דרכנו. הישועה היא באמת פשוטה. זה שחרור של דימוי כוזב של עולם האשליה. אלילי האשליה הם פשוט אמונות כוזבות.
כמו שאהבה טהורה היא נצחית, אנחנו נצחיים. חשוב בתהליך ההתעוררות שלנו להכיר בכך שאנחנו רק אהבה. אם אנו תופשים מישהו ללא אהבת האל לבריאתו, אנו מאבדים את זהותנו האמתית שהנה ביטוי של אחדות האל בבריאה. בהחזקה במודעות ערה שמה שאנחנו רואים הוא הבורא בבריאה והוא מהווה האצלה של אהבת האל לבריאתו ולא שום דבר אחר, אנו מחזקים את המודעות הזו בעצמנו ובכך מרפאים את אחינו ואת עצמנו יחד אתם.
כשאנו מוכנים לזכור שהבורא והבריאה הם אחד וזה נצחי, הערכתנו לאל וליצירתו הולכת ומעמיקה. הערכתנו לאמת מועצמת והתמונות השגויות של האגו מאבדות את כוח משיכתן ונעלמות. ככל שהנכונות שלנו לזכור את האהבה הנוכחת בחיים האמתיים, אנו נותנים את חלקנו בהתעוררות ההבנה שהבריאה היא הוויה אחת.
כשזיכרון זה מתעורר, מתגלה הבריאות המנטלית שלנו באור, שמשחרר את אל החולי מאחיזתו בהכרה שלנו. זה מביא את מתנת השלום בהכרה ובלב ויוצר את האצלת השלום לכל החיים. רק דרך המוכנות לזכור את אחדות האהבה אנו מוצאים שלום בתוכנו. אל המחלה שאחז בהכרתנו משחרר כעת בקלות על אחיזתו המנטלית. אלילי החולי מוכרים כ-לא ממשיים ואנו נותרים עם הערכה רבה לכל מה שאלוהים ברא באחדות הווייתו שמשתקפת לנגד עינינו.
עקרונות להתבוננות
האם אתה מסוגל לשנות את מציאותך ?
שום אדם אינו יכול לרצות להרוס את עצמו. כשאתה שופט ודוחה את מה שאתה חושב שהנך ובגדול זה העולם הנגלה, את הדבר הזה אתה תוקף. מה שאתה חושב שהנך, עלול להיות הרסני מאוד, אבל ההרס הזה אינו ממשי. הוא רק אשליה שאפשר לנפץ אותה. אלילי האשליה הם אינם מציאות אלא רק חלום. אלה הסוגדים להם ומשמרים אותם באמונתם הם בני אל חולים. ורצון האל הוא שהם ייפטרו ממחלתם המנטלית וישובו אל השכל המקורי שלהם. האל נתן לך מבראשית כוח לעזור להם והעניק אותו לך כגאולה שלך לעולם.
- המנחם האלוהי נמצא בכל ילדי האלוהים החולים. כאשר שכלך מקבל את נוכחות האל בך כאמת, זיכרון האלוהות בבריאה כמציאות מתעורר ברחבי הבְּריאה. רפא את כל אחֶיך, פשוט על-ידי קבלת האל בהכרתך כזהותכם המשותפת. השכלים שלכם אינם נפרדים כי ישנה רק הכרה אוניברסלית אחת ולאל יש רק ערוץ אחד לריפוי, כי בדעת האלוהית יש רק בן אחד.
- האל מקשר את כל ילדיו ומחבר אותם יחדיו אליו. זוהי מודעות שיש להשיגה - ידיעה ערה ששום אדם אינו נפרד ואינו חולה. עצם מודעות זו היא הריפוי הנדרש. להאמין שבן האל חולה משמעו להאמין שמהות האהבה יכולה בכלל לסבול ויכולה להתקיף את הבריאה.
- הכרתך בבן האל כזהותך וכחלק מהאלוהות בבריאה מזכירה לבן האל שהנך את האמת על אודות עצמו. כל הבריאה חולקת כוח, והאמונה שאפשר לגזול ממך כוח מאוחד זה, זה דבר שאינו אפשרי מפני שאתה הנך הבורא בבריאה, שכולו עוצמה הנוכחת בכל.
- אל חולה הוא אליל שיצר האגו בבן האל : זהו אֵל המחלה,שהנו מרושע ומאוד ופגיע. מערכת-החשיבה של האגו מציעה לך לתקוף את אלוהותם של אחיך, ולחדול לראות את אלוהותך שלך. במלכות האל אין עובדי-אלילים, אלא יש הערכה גדולה לכל דבר שאלוהים ברא, בגלל הדעת השלווה שכל אחד הוא חלק ממנה.
- כשאינך מעריך את עצמך כמי שאתה באמת אתה נעשה חולה. כאשר אח חולה, סיבת הדבר היא שאינו מבקש שלום, ולכן אינו יודע ששלום לו. קבלת השלום היא הכחשת האשליה, ומחלה היא אשליה מנטלית. לכל בן אל יש יכולת להכחיש אשליות כאלה, דרך הכחשתן המוחלטת בתוכו. אתה יכול להסכים לקבל ממש עכשיו שלום למען כולם, ולהציע להם שחרור מלא מכל האשליות, דרך ההכרה המקורית של זהותך האמתית. אשליות מכאיבות לא יכולות לתפוס את מקום האל הנצחי הנוכח בכל החיים.
- למעשה אתה פוחד מהלא-כלום ובמודעות בהירה זאת אתה נרפא. אתה יצרת את אל המחלה, ונעשית מסוגל לשמוע אותו מדבר אליך ומציע לך את אשליותיו. אבל זה הוא לא רצון האב האלוהי לילדיו. לכן אין דבר זה נצחי. הוא יתפוגג ברגע שתחליט על רצונך לקבל את האחד הנצחי בלבד. לאל יש רק בן אחד, ויש רק אלוהים אחד ואתה חולק אתו מציאות שאינה מפולגת.
- אלילי האשליה מתקיימים רק מפני שאתה מכבד אותם ומשרת אותם. אשליות חולות אינן ראויות לכבוד, כי הן לא-כלום לגבי המציאות האמתית. רק במזבח האל שבתוכך נמצא השלום והמזבח הזה קיים בך מפני שהאל שם אותו שם כשברא אותך וקולו תמיד קורא לך לשוב לזהותך האלוהית.
- אתה יכול לוותר על אלילי המחלה למען אחֶיך; ולמען עצמך. אם אתה רואה את אל המחלה נוכח בכל מקום שהוא, זה אומר שקיבלת אותו בהסכמה. בקבלתך אותו אתה משתחווה לו ועובד אותו והוא נעשה תחליף לאל האמתי שבבן האלוהי. כך שגם אם דבר זה אין לו שום שייכות למציאות האמתית, ברור שהוא שייך למציאות שלך כפי שאתה תופש אותה.
