האמונה בנפרדות מהחיים ומהאל מביאה עמה הקרנת מציאות שגויה. ברגע שאנו מזוהים עם הרעיון שאנחנו נפרדים מהאל והבריאה, נתפוש את כל השאר כנפרד מאיתנו וזה מביא לדכא את הרוח הפנימית מלהתבטא. אנו לא רוצים לקחת אחריות לדיכאון וכאב שאנו חשים בהיותנו נפרדים. כך אנו מקרינים את זה על אחרים, וגורמים למציאות היראות שהחיים בחוץ הם הגורם לכאב שלנו.
המסר שאנו מעבירים לאחינו בכך, הוא שהם נפרדים מאיתנו ומהאל. אנו רואים אותם ללא הניצוץ האלוהי המשמח בהם. אנו מכחישים את זהותם שהנה כשלנו. ציטוט - "הכחשת הניצוץ היא שמביאה לדיכאון, שכן בכל פעם שאתה רואה את אחיך בלעדיו אתה מכחיש את אלוהים בבריאה." -
האמונה בפרוד מהחיים שאנו חיים מביאה עמה הקרנה נגלית של זה. ברגע שאנו מזדהים עם הרעיון שהננו נפרדים, נתפוש את כל השאר כנפרדים מאיתנו. כאשר אנו לא רוצים להיות אחראיים לדיכאון והכאב שאנו חשים בהיותנו נפרדים, אנו מקרינים את זה על אחרים, וגורמים לזה להיראות כאילו שהם הגורם לכאב שלנו.
המסר שאנו מעבירים לאחינו הוא שהם נפרדים מאיתנו. כך אנו רואים אותם ללא הניצוץ המשמח של האל. אנו מכחישים את זהותם שהנה אלוהית כשלנו. ציטוט - "הכחשת הניצוץ שבפנים כל דבר היא שמביאה דיכאון, שכן בכל פעם שאתה רואה את אחיך בלעדי הניצוץ האלוהי אתה מכחיש את אלוהים."
מכיוון שדימוי נפרד של גופים ואובייקטים שונה ממה שאנחנו באמת כאור בבריאה, זה לעולם לא יכול להיות אמתי. בהגדרה של תפישת נפרדות זה מביא לבידוד ובדידות ואילו שיתוף אהבת האל בכל הבריאה מגלה את אהבת האל הנוכחת בכולם באחדות. ראיית הפירוד על ידי תפישה של גופים כדבר המפריד בינינו, מהווה את שלילת בריאתו האחת והמאוחדת של אלוהים.
כאשר אנו מתעוררים לאמת, אנו מכירים בכך שהגוף אינו בן האל. הגוף הוא דימוי חולה שנראה פגיע, וסופי ובסופו של דבר מסתיים במוות. האהבה לא יכלה ליצור כל זאת, שכן האהבה - היא מה שאנחנו - ואינה ניתנת לשינוי. ציטוט: " אם אתה מבלבל את עצמך עם דברים שחולים ומתים... זה אומר שאתה מסתכל בלי אהבה על אלוהים ויצירתו, מהם לא ניתן להיפרד."
כאשר אנחנו רוצים לחזור למציאות. אנו נדרשים להרפות מהאמונה שלנו במגבלה, חוסר ומוות. כל זה לא הביא לנו את מה שחשבנו שאנחנו רוצים. זה לא הביא לנו שלווה ואושר. אנו פתוחים כעת ללמידת האמת על המורשת שלנו. אנו פתוחים כעת להיות דוממים ולהקשיב פנימה לרוח האל, שעוזרת לנו לראות את חוסר השינוי שמעבר לזמן - את הנצחי. זה עוזר לנו לראות את הרגע הקדוש של ההוויה שלנו. כשאנו ממשיכים להתאמן, אנו נראה כי הרגע הקדוש הנוכח כאן עכשיו ותמיד ללא עבר או עתיד, הוא כל מה שיש. זה יעזור לנו להרפות מהכחשת אלוהי האהבה, ושלילת זהותנו שלנו. זה מה שיעזור לנו להרפות מהכחשת האלוהי שבכל הבריאה.
עקרונות להתבוננות
- כאשר אתה בדיכאון, משמעו שכפרת באל. הכחשת האל שמשמעה הכחשת זהות האל בך ובמובן זה, זהו חילול-הקודש וגמולך הוא תפישה של חילול החיים הנצחיים - כלומר מוות. הכחשת החיים תופשת את כל מה שמנוגד להם. הכחשת האל בחיים תוביל באופן מוחלט להקרנה שגויה, וכאן אתה תאמין שאחרים עשו עוול לך ולא אתה יצרת זאת. זה המסר שאתה בוחר בו, למרות שאתה מאמין שזה המסר שאחרים מוסרים לך בעולם החיצוני.
- אם תייחס להם את התכחשותך לשמחה, לא תראה את הניצוץ שבהם שעשוי לגרום לך שמחה. אל המחלה תובע את הכחשת הבריאות, כי הבריאות עומדת בניגוד גמור להמשך קיומו. אם אתה חולה אתה מחזיק באלילים שיצרת. אז אתה עשוי לרצות בהם כדי שתינצל. חילול הקודש הזה הוא הרס עצמי, לא הרס האל. משמעות הדבר היא שאתה מוכן לא לדעת את עצמך ומוכן להיות חולה. אתה יצרת זאת מתוך אי-שפיותך, כרעיון שאינו שפוי. רעיון זה נראה בדברים רבים בחייך והוא למעשה רק רעיון אחד - הכחשת האל בבריאה -.
- מחלה ומוות חדרו לכאורה לשכלו של בן האל בניגוד לרצונו. זה גרם לבן האלוהי לחשוב שאין לו אב, ומתוך זה בא אליו דיכאון כחלופה לשמחה. הוא לא הסכים לקבל את העובדה שכבן הנו חסר-ישע בלי האב, שהנו עזרתו היחידה. אתה לא יצרת את עצמך ולכן אינך צריך להיות מוטרד, כי אביך לא ברא את אלילי האשליה.
- בן האל שהנך לא עשה רע, אבל טעה הרבה ואת הדבר הזה אפשר לתקן. בזה האל יעזור לך. אמנם התכחשת לו אבל אתה יודע שהוא אוהב אותך. אביך לא התכחש לך והוא אינו מתנקם בך אלא קורא לך לשוב לבראשית. אהבת האל נמצאת בכל דבר שהוא ברא, כי בנו נמצא בכל מקום.
- הבט בשלום על אחֶיך, ואלוהים ימהר לבוא לתוך לבך בהכרת תודה על מתנתך לו. אל תפנה לאֵל המחלה בבקשת ריפוי אלא רק לאלוהי האהבה, כי ריפוי הוא ההכרה בו. בהכרתו בך טמונה הווייתך. אינך חולה ואינך יכול למות. אבל אתה מסוגל להתבלבל ולחשוב שכן. מעשה כזה הוא חילול קודש, כי כך אתה מביט בלי אהדה על האל ובריאתו המאוחדת עמו. מה שהוא בא מהאל הוא שלו לנצח, ואתה הנך מהאל. קבל את עצמך כפי שהאל ברא אותך, ולא תסבול.
- הבט בשלום על אחֶיך, ואלוהים ימהר לבוא לתוך לבך בהכרת תודה על מתנתך לו. אל תפנה לאֵל המחלה בבקשת ריפוי אלא רק לאלוהי האהבה, כי ריפוי הוא ההכרה בו. בהכרתו בך טמונה הווייתך. אינך חולה ואינך יכול למות. אבל אתה מסוגל להתבלבל ולחשוב שכן. מעשה כזה הוא חילול קודש, כי כך אתה מביט בלי אהדה על האל ובריאתו המאוחדת עמו. מה שהוא בא מהאל הוא שלו לנצח, ואתה הנך מהאל. קבל את עצמך כפי שהאל ברא אותך, ולא תסבול.
- לשם כך עליך להכיר בו כבורא שלך. כי הכרתך באביך היא ההכרה בעצמך כפי שנבראת - בלי חטא, ללא כאב וללא סבל. אם אתה מתכחש לאל אתה מביא את הכאב ואת הסבל אל תוך שכלך, בגלל הכוח שהאל העניק לו לברוא עולמות. הבן כמה הרבה שללת מעצמך, ועד כמה האל אינו רוצה שכך יהיה.
- הוא אינו רוצה להפריע לך, כי הבן שלו חופשי. האל לעולם לא יחדל לאהוב את בנו, ובנו לעולם לא יחדל לאהוב אותו. זהו מצב קבוע לנצח בשכל האל. האל העניק לך את עצמו וזה נצחי. מהמתנות שלך לאל, המלכות תשוב אל בנו, שהרחיק את עצמו ממתנתו כשסירב לקבל את מה שנברא למענו.
- הוא אינו רוצה להפריע לך, כי הבן שלו חופשי. האל לעולם לא יחדל לאהוב את בנו, ובנו לעולם לא יחדל לאהוב אותו. זהו מצב קבוע לנצח בשכל האל. האל העניק לך את עצמו וזה נצחי. מהמתנות שלך לאל, המלכות תשוב אל בנו, שהרחיק את עצמו ממתנתו כשסירב לקבל את מה שנברא למענו.
- השמים ממתינים לשובו, מפני שנבראו כמקום משכנו. אל תמנע מעצמך את השמחה שנבראה למענך. האל העניק לך את האמצעים לבטל את מה שעשית. האל יודע את ילדיו כטהורים, כחסרי כאב, כשמחים שמחה שלמה ולכן ראיית סבל ותחושת דיכאון הם חילול-הקודש. כל האשליות הללו, הן צורות שחילול הקודש לובש.
- אם אלוהים ברא את בנו מושלם, זהו האופן שבו עליך ללמוד לראותו כדי ללמוד על מציאותו. וכחלק מהבְּנוּת, זהו האופן שבו אתה חייב לראות את עצמך וללמוד על מציאותך. אל תתפוש שום דבר שהאל לא ברא, פן תימצא מתכחש לו. אבהות האל היא האבהות היחידה שלך רק מפני שהוא העניק אותה לך. ברואיך ממשיים כברואי האל ואולם אתה צריך להכיר באבהות האמתית והבן האמתי. אתה מאמין שכל החולים שיצרת הם ברואיך האמתיים. אבל אם תקבל את אבהות האל, היא תעניק לך הכל.
