הבריאה הנה האצלה של אהבת האל. אהבת האל, הנה אחת בכול. היא אינה מפרידה. לכן אי אפשר שנתקוף את הבריאה שלנו דרך דואליות ומאבק. אנחנו הרחבת האהבה של האל שהנו כל מה שיש. זה הבורא בבריאה.
כל מה שאנחנו הננו זה אהבה אמתית, ואין מציאות מחוץ לאהבה. כאשר אנו לומדים להכיר בכך, אנו יודעים בטיחות מושלמת. אנו יודעים כי אהבת האל אלינו נותרה ללא שינוי, בלתי ניתנת להחלפה ונצחית. אנו יודעים שאנחנו חלק מהאל מכיוון שאנחנו האצלה של האהבה שלו בבריאה. כך אנו מכירים את האחדות המוחלטת שלנו עם אהבה.
כשאנחנו מתעוררים למציאות של אהבה, נבין שאנחנו פשוט חולמים עולם של הפרדה וששום דבר ממשי לא קרה. זה דומה למצב בו אנחנו מתעוררים מחלום לילי ומבינים ששום דבר לא קרה בחלום. אנו לא זוכרים מה זה להרחיב את אהבתו הנצחית של אלוהים באחדות אחת. כאן מוזכר לנו שאהבה היא נצחית והיא המציאות האמתית שנועדה לנו. כאשר אנו מייחלים לחלוטין להאציל אהבה לחיים, אנו נרצה רק להיות האהבה, שהיא הרצון המשותף שאנו חולקים עם האל. כשאנחנו נרצה רק את זה, נדע את עצמנו בבית-האל, במלכות האל על פני האדמה.
עקרונות להתבוננות
- עדיין אינך שותף בורא, פשוט משום שהיית מחליט נגד ברואיך כל עוד שכלך מפוצל בתפישה דואלית, ואי אפשר לתקוף את מה שבראת. חוק הבריאה הוא - שאתה נועדת לאהוב את ברואיך כמוך, כי הם חלק ממך. לכן כל דבר שנברא הוא בטוח לחלוטין, כי חוקי האל מגנים עליו עם אהבה.
- כל חלק של שכלך שאינו יודע זאת הוציא את עצמו מהדעת האלוהית כי לא עמד בתנאיה. בהכרה הזאת טמונה ההבנה שמה שאינו מהאל אינו קיים. אתה תמיד נמצא בבית האלוהי, חולם גלות אבל בהחלט מסוגל להתעורר למציאות. מתוך ניסיונך אתה יודע שמה שאתה רואה בחלומותיך אתה חושב לממשי כשאתה ישן. אינך חושב שזה מוזר. אתה פשוט עברת מחלום אחד לחלום אחר, בלי להתעורר באמת.
- אינך זוכר את היותך ער, או איך היו פני הדברים פעם. באמצעות היזכרות תדע שפני הדברים יכולים לחזור ולהיות ומה שהיה פעם הוא כך עכשיו כי הוא נצחי ולכן הוא קיים ממש עכשיו.
- אתה תזכור כל זאת ברגע שתרצה זאת באופן שלם. כך אתה מבטל את החלטת הפירוד, ומחזיר את שכלך לבוראך ולברואיך. כשתדע אותם תהיה בך רק תשוקה להתעורר ולהיות שמח, רוצה רק את האמת, והיא תהיה שלך.
