המורשת האלוהית שלך היא הבן האלוהי המאוחד

הבנת הבריאה המאוחדת האחת היא הישועה שלנו -

האהבה בבריאה היא אחת ושוכנת בכל דבר. אם אנו מתכחשים לחלק מהאצלת האהבה של הבורא בבריאה, אנו מכחישים מהי משמעות אהבת אבינו לבריאה. כאשר אנו מכחישים את אהבת אבינו, אנו מנסים להפוך את האל ללא בית לשכון בו. כשאנחנו מנסים להפוך את האהבה לחסרת בית, היא גם משאירה אותנו חסרי בית, מכיוון שתודעת האל הוא הבית האמתי הנצחי שלנו. כאשר אנו שוכחים ממנו אנו מאבדים את המודעות לאהבה ולעוצמה שאלוהים נתן לנו כברואיו. אנו חשים אבודים בחלומות שלנו המנסים להיפרד מאהבה ותוהים מדוע אלוהים לא מתערב בכדי להציל אותנו מריקנות וממחסור שאנו חווים בחיינו.

מדוע אלוהים לא מתערב בחלום הנפרדות שלנו  ?

ביצירתנו אלוהים נתן לכולנו את עצמו וברא אותנו בצלמו ודמותו. זה אומר שהכוח הבורא שיש לנו שווה לכוחו; האהבה שיש לנו שווה לאהבתו. אנו יכולים לחלום להכחיש את הכוח הזה ולהכחיש את אותה אהבה נצחית, אך זה לא משנה את מתנת האל לברואיו. זה רק גורם לנו לא להיות מודעים לזה ולחיות באשליות. אם אלוהים היה מתערב בחלום  האשליה שלנו זה מכחיש את כוחו ואהבתו, וזה אומר שהוא כבר לא רואה בנו אחד עם הכוח והאהבה שלו ולכן עליו להתערב.  הוא לא יכול לעשות זאת מכיוון שאם היה עושה זאת, המשמעות היא שהוא שינה את דעתו לגבי מתנתו לבנו.  אבל אלוהים לא שינה את דעתו עלינו, כי הוא חוק נצחי  של אהבתו ובלתי ניתן שינוי.

 הדרך החוצה מהחלום היא לא לבקש מאלוהים להתערב ולעשות עבורנו את מה שאנחנו חייבים לעשות למען עצמנו. הדרך החוצה היא להפסיק להכחיש את הירושה שלנו, להפסיק להכחיש את הכוח היוצר ואת אהבת האל שהננו. המשמעות היא שאנחנו צריכים ללמוד להכיר בחוסר המציאות של החלום האנושי החולף. הלימוד כאן מלמד אותנו לשמוע את הקול הפנימי שלנו, שתמיד יעזור לנו להכיר את האמיתי והלא אמיתי, אם רק נפנה אליו. כשאנו בוחרים במציאות במקום אשליה, אנו מקבלים מחדש את הירושה שלנו, לא על ידי התערבותו של האל אלא על ידי קבלתנו את הרצון הגבוה האחד שאנו חולקים עם האל. רצון זה הוא כדי שנחלוק עמו את כוחו ואהבתו. 

מה העולם שאנחנו רואים מראה לנו ?

כל מה שאנחנו רואים בעולם החיצוני הוא שיקוף של מה שנמצא בהכרה שלנו. האגו משתמש בהקרנה כדי להסתיר את האשמה שנמצאת בשכל הלא מודע שלנו. כדי לשמור על האשמה במקומה, האגו מסתיר מאתנו שכל מה שאנחנו רואים בעולם חיצוני נמצא באמת בשכלנו.  אין הבדל בין מה שנראה בלעדיו (התחזיות שלנו) לבין מה שבתוכו. כאשר אנו מכחישים את האור באחינו הנגלים לנו, אנו מכחישים את האור הפנימי שלנו. עלינו ללמוד להכיר את האור אצל אחינו ובכך להכיר את האור שלנו. אנו עושים זאת באמצעות חרטה וסליחה, או בשחרור מהכחשת אהבת האל השוכנת באחינו.

מה מעכב אותנו מלחזור הביתה?

אלוהים מברך אותנו במלכותו הקדושה, אך איננו יכולים להיכנס אליה כל עוד אנו חורצים דין נגד אחינו. גינוי זה לא בא מאלוהים מכיוון שאהבה אינה מגנה. אהבת האל כוללת את הכול וכולם כאחד. לכן אהבתנו חייבת להיות כוללת ומאוחדת כאחד כשאנחנו מתעוררים. המטרה היחידה שלנו בחיים היא לשתף את האהבה המושלמת של האב לבריאתו. כך אנו מקבלים את הירושה להיות בנו של האל, הירושה האלוהית שלנו.

הבנות מעקרונות הלימוד

-  הבְּן האלוהי המאוחד הוא הגאולה שלי, כי הוא היא העצמי שלי.  אני נגאלת למען תפארת  האל בבן שלו והוא ירושתי שניתנה לי על-ידי בוראי כדי שאוכל להאציל אותה לחיים.  

- חוקי האל קיימים לשם הגנתי. מכיון שכל הגבלה של כוחי אינה רצון האל, אפנה רק אל הכוח שהוא נתן לי כדי לגאול אותי, ואתחבר אל אחי בשלום. שלום זה מבוסס על אי-מוגבלות כאשר העצמי המאוחד שלי ידוע לי בוודאות. 

-לא אנתק אח מן האור שהוא שלי. אני יכולה להחשיך רק את שכלי שלי. זהו חוק האלוהים, למען הגנת שלמות בנו.  רק אני יכולה למנוע מעצמי דבר כלשהו. לכן עלי ללמוד לזהות ולהתנגד לדבר זה בהחלטיות, זהו צעד מכריע בהתעוררותי מחדש. 

- אחיי הם חלק ממני. לא אאשים אותם בקיפוח שלי את עצמי. מכאן ההכרח בביטול ההאשמה שלי אותם. , כדי שהיא לא תתגלה ותיראה בשום מקום. אזכור שגם האשמה עצמית היא מהאגו.

-איני יכולה להיכנס לנוכחות האל אם אני תוקפת את בנו. המשיח נמצא תמיד במזבח האל, ממתין כדי לקבל את בנו בברכה.  כעת אני באה כל כולי בלי הרשעה וכך אכנס למלכות, אהבת העצמי המאוחד שלי היא אהבת האל והוא אינו מונע ממנו מאומה. 

- "המשיח" הוא העצמי שהאל נתן לי והוא ממתין לתקומת עצמו על מזבח האל בתוכי. הגישה שלי אליו היא דרך הערכת הבן של האל בחיים כעצמי אחד. "המשיח" ממתין לכך שאקבל אותו כעצמי, ואת שלמותו כשלמותי. כי הוא בן האל שנברא בצלמו, והנו הזוהר של תפארת אורו בהאצלה של אהבת האל ויופיו בבריאה, והוא מושלם כבוראו ונמצא אתו במצב של שלווה ושלום. את תפארת-המשיח אני רוצה לחלוק עם הכל כשם שאביו חלק אותה אתו. יהי השלום עלינו כאחד. כשאני נחה באלוהים, בהכרתי זאת נחה הבריאה כולה.  

Miracles/Text/Chapter_11

פנה מהחושך אל אור הניצוץ שבפנים

כשאנו שוכנים במקום השקט שבהכרה שלנו, אנו מסוגלים לראות את העולם אחרת. השכלים שלנו פתוחים לאור שבפנים ואנחנו מסוגלים לראות בבהירות עם האור הזה. אנו מכירים באחדותנו עם אחינו ובאור הגדול שתמיד מקיף אותנו ומאיר אותנו.

להיות מוכן ללכת לכיוון השלום בהכרה מודעת זהה לפניה לכיוון האור. כשאנו פונים אל האור, אנו מתרחקים מהחשכה; אנו מתרחקים מנפרדות לכיוון שלוות האחדות. רק שלוות האל יכולה לנחם אותנו. בהיותנו עמו בשקט במקדש הפנימי הוא מוכן לתת לנו את שלוותו. 

כדי לדעת בוודאות שאנחנו נמצאים בביטחון ושלום בהכרת האל, עלינו להרפות מהאמונה בפירוד מהאל והבריאה. עלינו להכיר בכך שאבינו ואחינו הם אחד איתנו. מודעות כזו באה באמצעות סליחה. כשאנחנו מתאמנים לקחת את כל המחשבות שלנו על פרוד ומאבק, פחד ואשמה לרוח הקודש לצורך ריפוי, אנו מקבלים הבנה וידיעה שביחד כאחד אנו ראויים לשכון בשלווה נצחית. 

 הבנת העקרונות 

- כשהאור בא ואני אומרת, "רצון האל הוא רצוני", אני רואה יופי כזה שאינו ממני. שמחתי תברא יופי בשמו, עולם הקור ייעלם בתוך האין ולבי יימלא שמחה רבה בתוך נוכחות האל. - רצון האל לעצמו הוא רצונו לגביי והוא שלי. הדרך הזאת אינה קשה ליישום, אבל היא שונה מאוד. בה אצעד באור הגדול המקיף אותי תמיד וקורן ומאיר ממני ולא אראה את בני הלוויה הקודרים שלא יאים לבן האל שהנני אשר נברא מהאור. אכחיש אותם במודע, כי האור תמיד נמצא כאן. -בן האלוהים אינו יכול להסתיר את אור תפארתו, כי האל העניק לו את האור המאיר בו. עם אור האל שבי לעולם לא אאבד את דרכי. בינתיים אני רק משוטטת וצועדת במסע שאינו ממשי, כי בני הלוויה הקודרים והדרך החשוכה, הם אשליות בחיי. -אפנה תמיד אל האור, כי הניצוץ הקטן שבי הוא חלק מאור כה עצום עד שבכוחו לסחוף אותי ולחלצני מן החשיכה לנצח. אבי הוא בוראי, ואני הנני כמוהו. לא אלך שולל אחר המנחמים הקודרים, ולא אניח להם להיכנס להכרת בן האל, כי אין להם מקום במקדש שלו. אזכור שאין אלוהים אחרים על פניו, ואקבל את צו רצונו באשר לי בשלווה. - בדומיית מקדשו, האל ממתין כדי לתת לי את השלום שלי. הנני קדושה בנוכחות האל, שכן מה שאינו דומה לאל והנו מקודש אינו יכול להיכנס לשכלו, ושכלי חייב להיות טהור כשכלו. אשמור היטב על מקדשו, כי הוא עצמו שוכן בו בשלום. - אינני יכולה להיכנס לנוכחות האל יחד עם בני הלוויה הקודרים וגם לבדי איני יכול להיכנס. כל אחיי צריכים להיכנס אתי וכל עוד לא קיבלתי אותם, לא אוכל להיכנס. עלי להבין את השלמות וכל עוד איני קיימת כ-שלם איני יכולה לחוות שלמות. -שום חלק של הבן האחד אינו יכול להיות מסולק מהכרתי המודעת אם ברצוני לדעת את שלמות האב בבנו. לכן - אקבל את הבריאה השלמה בחיי ואברכה עם אור האל. אז אהיה ראויה לשכון במקדש יחד עם האל שבירך את בנו לעולמי עד.

Text/Chapter_11# 

ההזמנה לרפא את תפישת הנפרדות

מכיוון שמחלה היא תפישה של פירוד מאלוהותנו השלמה, ההחלטה לרפא חייבת להיות ההחלטה לקבל את האחדות שלנו עם כולם כאמת מוחלטת. המשמעות היא שאנו מקבלים את האחדות שלנו עם המקור שלנו ועל כל הברואים -שהם אחינו. קבלת האחדות פירושה שאיננו שופטים. ההחלטה להחלים היא ההחלטה לסלוח, להרפות מכל השיפוט, מהעבר. הנכונות לוותר על שיפוט פותחת את ידיעת  ההכרה שאהבה אלוהית נתנה את כל מה שהיא לנו בירושה, כדי שנוכל לבטא רק אותה. 

סליחה, ושחרור הרצון להיות נפרדים מהבריאה - מאחדת את היותנו במודעות האמתית שלנו. כך נחזור להכרה המלאה של העצמי שלנו, כמו שהאהבה יצרה אותו. זו הבנה מושלמת של מה שאנחנו באמת. כאשר אנו מכירים את העצמי שלנו, אנו יודעים את תכליתנו. הרצון היחיד שלנו הוא להאציל את אור האהבה לחיים והיא מה שהננו באמת.

הנכונות שלנו לראות רק שלמות במקום חוסר ופירוד זהה לנכונות שלנו לרפא את שכלנו על ידי רוח הקודש. ציטוט -"והנכונות הזו פותחת את אוזנייך לקול רוח הקודש, למסר שלו על שלמותך." כשאנחנו מתאמנים להזמין את רוח הקודש לרפא את שכלנו בכל יום, אנו נעשים רגועים יותר. אנו לומדים לסמוך על נקודת המבט של רוח הקודש ולא על האגו.

אנו מזמינים את רוח הקודש באמצעות תרגול הסליחה בחיים שלנו. אנו מתרגלים סליחה על ידי לקיחת כל מחשבה על שיפוט או קונפליקט ופותחים את הכרתנו לתיקון התפיסה שלנו. תפקידנו בעולם הזה הוא לסלוח, וסליחה היא השתקפות האהבה בעולם. זה מרפא את תפישת ההפרדה הכוזבת מהבריאה. 

סלחנות היא השתקפות האהבה בעולם הזה, הסליחה היא זו שמביאה אלינו אושר של שחרור. סליחה משחררת אותנו ממגבלות האגו. באמצעות סליחה אנו מכירים בכך שהבית היחיד שלנו נמצא בלב. באמצעות סליחה אנו מברכים על המציאות האמתית ויודעים שהאל נמצא בנו כנחמה ושלמות.

הבנה של העקרונות 

- ההחלטה שלי לרפא את תפישת הנפרדות החולה ולהירפא היא הצעד הראשון לעבר ההכרה במה שאני רוצה באמת. עלי להבין שכל תפישה של תקיפה היא צעד הרחק מהחלטתי להירפא, וכל מחשבת ריפוי מקרבת אותה.

-להתאחד עם ההוויה בא באיחוד רצוני עם רצון האל. אני יודעת שיש צו רצון אחד בלבד במלכות וכשאני תוקפת חלק כלשהו של מלכות האל, מה שאני באמת רוצה נעלם ממני ומחיי.

- הריפוי נעשה לשיעור בהבנה, וכך אני נעשה מורה ותלמיד טוב יותר. עם האמת שמושגת  יש עדים לממשותה על ידי אלו שנרפאו על-ידה. בנכונותי להתחבר לאלה שנרפאו הוגשם הריפוי שלי. כך כל רעיון ריפוי שאני מקבלת, אם מאחִי או משכלי, מלמד אותי שאני בן או בת האל.

 -הריפוי שאני לוקחת על עצמי הוא סימן לכך שאני רוצה להיעשות לשלם. אני מבינה שאני יכולה לרפא רק את עצמי ואני  זקוקה לכך. בכך קול השכינה יאפשר לי ללכת הרחק אל מעבר לריפוי - אל הדעת.

- בנכונות הקטנה שלי להיעשות לשלם השכינה תהפוך אותי לשלם. השכינה ממתינה לי, כי היא אינה יכולה לנטוש חלק מאלוהים. אך ההזמנה חייבת לבוא ממני. השכינה זקוקה להגנתי מפני האגו, ולסימן שאני רוצה בה.  כשאני חושבת כמוה, אז הניצוץ הקטן בי יהפוך לאור מסנוור שימלא את הכרתי כולה. 

- בידיעת תפקידי ומילואו, רצוני ורצון אבי יכולים להתאחד איחוד שלם. אני חייבת להיות כמו האל ותפקידו נעשה תפקידי.  השכינה תלמד אותי איך לעשות זאת, כאשר אהיה מוכנה להרשות לניצוץ הזעיר שלי לגדול. היא תאיר אותו באור גדול ובשמחה תרשה לו להתעצם. כך אתחיל לזכור את הבריאה. 

 - תמיד אני חופשית לקבוע מי יהיה האורח בהכרה שלי, ועד מתי אשאר אתו.  בהבנה שהאגו הוא לא-כלום ורק השכינה היא אמיתית, לא אסתפק במנחמים דמיוניים, כי המנחמת של אלוהים היא בתוכי.

 Text/Chapter_11-3

ְְְ

מתנות הבורא לבריאתו

אלוהים הוא הבורא בבריאה, הוא היקום כולו ולכן הכחשת רצונו היא מה שאנחנו צריכים ללמוד להרפות ממנה. להרפות מכל רצון אחר שנפרד מרצונו של האל הוא הריפוי שלנו  המאפשר לקבל את מתנותיו. רק רוח הקודש יכולה להראות לנו את רצוננו האמתי, שהוא רצון האל עבורנו, מכיוון שרצוננו הוא רצון האל, אתו אנו חולקים את חייו. אנו אולי לא זוכרים את חייו בגלל הכחשת אלוהותנו, אך חייו ממשיכים ללא סוף או גבול. לנצח, עם זאת הכחשתנו את המציאות שלה עשויה לעצור אותה בזמן אותו אנו חווים, אך לא בנצח. 

מה שאנו מכנים "חיים" בעולם הזה לא נוצר על ידי האמת הנצחית מכיוון שלכל דבר בעולם הזה יש התחלה וסוף. כך זה לא יכול להיות אמיתי. לכן אנו יכולים להשאיר את הכל מאחור על ידי ההכרה בכך שלכל דבר בזמן, או לכל דבר שמשתנה אין משמעות. רק מה שהנו נצחי הוא אלוהי, כך שרק הנצחי הוא אמתי.

למרות שאנחנו חווים חלומות, האצלת האהבה שלנו נותרה קיימת בנצח. כאשר אנו לומדים לקבל את האהבה הטהורה כמו שהיא בחיים עצמם, אנו מקבלים את המתנה שהאל העניק לנו ואנו נותנים אהבה באופן אוניברסלי, כמו שהאל רוצה לבטא. זה הרצון האמתי גם שלנו. לזה אנו חוזרים בעזרת האל. בהנחיית רוח הקודש אנו נפתחים לחלוק את חיי האל כאהבה עם כולם באופן שווה.

עקרונות 

הבנות שיש לי מעקרונות  הלימוד

- יש לי צורך בריפוי רק למען עצמי, ובדבר הזה טמונה התחלת השיבה אל הדעת; אור האל יעזור לי לבנות שוב את מערכת החשיבה הנכונה כאשר אשקם את משכנו הקדוש של בנו שנמצא בי  כשאני שוכנת בשכל האלוהי עם אחי, כרצון האל המאוחד עם האינסוף.  איני יכולה להוציא את עצמי מהיקום.  האל ואחי אחד אתי, ואני חלק מהם ושום חלק מהאל לא יכול להיות חסר או אבוד לגביו.

- הנני חלק מהאל ורצון האל המאוחד. מקומי בשכל האלוהי לא יתמלא על-ידי שום אדם מלבדי. ברואיי לא חדלו מעולם להיאצל, וכעת כל-כך הרבה ממתין לשובי הביתה. כי הנצחי לא שם גבולות לבריאתו או לאלה שבוראים כמוהו ואילו אני ניסיתי להגביל את מה שהוא ברא, הכחשתי את קיום האינסוף ואת ברואיי.

- חוקי היקום אינם מרשים סתירות. מה שנכון לגבי אלוהים נכון לגביי. האינסוף הוא חסר-משמעות בלעדיי, ואני חסרת משמעות בלי האל.  לאל ולבנו אין סוף, כי הם היקום.

- האל לא רצה להיות לבד, הוא ברא בן בדמותו ושם אותו בי. לכן לא אמנע מהאל את בנו, ולא אמנע ממני את אבהותי לברואיי.  יקום האהבה אינו נעצר משום שאינני רואה אותו. מהיום אתבונן בתפארת הבריאה, ואלמַד את מה שהאל שמר למעני.

- האל העניק לי מקום בשכלו שהוא שלי לנצח. אני יכול לשמור אותו רק על-ידי האצלתו, כפי שהוא הואצל לי. נתינה ללא גבול היא צו רצון האל באשר לי.  בכוחה לגרום לי את השמחה שהאל  רוצה לחלוק אתי. 

-  בבריאה אין חלק של אלוהים שהנו בלי אהבתו. האהבה היא הירושה שלי. אני יכולה לתת כמוהו, ללא גבול וללא קץ.  רצון האל הוא לברוא, ורצוני הוא רצונו.  בהיותי האצלה של רצונו, רצוני הוא כשלו.

-  עלי לשאול מהו רצון האל בכל דבר, כי זה הוא רצוני. השכינה זוכרת אותו למעני. רצוני האמתי הוא חייו, ואותם הוא הוא נתן לי.  אלמוות הוא צו רצונו לבנו ורק כך אני מאושרת.  

השכינה היא בת-הקול של האל, אני מתבקשת לתת אמון בה.  שמיעת רצון אבי היא ידיעת רצוני. רצוני הוא להיות דומה לו ולדעת שבנו הוא אחד, מאוחד אתו. הריפוי שלי הוא התחלת ההבנה שרצוני הוא רצונו.

 Text/Chapter_11# 2.

הבחירה בין האל או האגו

האל יוצר על ידי האצלת עצמו לבריאה ויצירותיו חייבות להיות כמוהו - חולקות את כל התכונות שלו ואת אחדותו עם כל החיים. לכן אנחנו לא יכולים להיות נפרדים ממנו ויש לנו את המורשת שלנו כזכות אלוהית אם אנחנו הבריאה של אלוהים. כשבחרנו לחוות עצמאות מהאל היינו צריכים להמציא אב אחר שבו חוויית האינדיבידואליות וההפרדה עשויים היו להיראות אמתיים. יצרנו את האגו ובחרנו בו כעצמי שלנו בכדי שנחווה את האינדיבידואליות אליה ייחלנו בראשית הזמן. עשינו את "היוצר" שלנו  עם דימוי שנפרד מאתנו. זו הסיבה שהקורס בנסים אומר- "האגו, הוא לא יותר מאשר מערכת הזויה שבה יצרת את אביך שלך בעצמך." 

אפילו בזמן שאנחנו חולמים להיות מה שאנחנו לא, הזיכרון של מה שאנחנו באמת נשאר בהכרה שלנו. זיכרון זה הוא התשובה לכל תעתוע שלנו בהיותנו נפרדים ולבד בלי מקור חיינו. זהו זיכרון המקור הראשוני שלנו, מאבינו האלוהי. אנו עשויים אולי להאמין במערכת מחשבה אחרת שהרכבנו בעצמנו ולחשוב שאנו כפופים לחוקים שלה, אך זיכרון המקור שלנו נשאר איתנו כדי להביא לנו להיזכר באמת  בכל רגע. זיכרון זה הוא מניצוץ האור בתוכנו, ורוח האל ההולכת לצידנו, מציעה את הדרכתו חזונו וכוחו בכל רגע.

אנו יכולים לתת לחזונו להנחות אותנו וכוחו שיתמוך בנו ויגן עלינו כשאנחנו הולכים אתו לאזורים החשוכים ביותר במערכת המחשבה של האגו. הניצוץ הזה של האור הזה שבתוכנו, יראה שאין שום דבר ממשי בחושך. מה שחששנו בחושך היה מורכב מתמונות חלום שאין בהן כל חומר ממשי. הבנה זאת זו הדרך לחופש שלנו. על ידי נטילת יד עם רוח האל והליכה אחריו, אנו למדים שכל מה שחששנו ממנו בעבר היה מבוסס על משהו לא ממשי.

עם האמת שנמצאת ברוח האל בתוכנו, ניתן לנו לראות בבירור את אפסיות האגו. אנחנו מוותרים בקלות על הצעצועים הילדותיים שהאמינו במוות ובמגבלה. כשאנו מסתכלים על האגו דרך רוח האל שבפנים עם וודאות רגועה, אנו מניחים את האגו בצד. אז אנו מביטים ברצון מעבר לאגו אל אור האהבה והשמחה שתמיד היו שם, מחכים לחזרת המיקוד שלנו בהם.

 עקרונות - מבוא

- לא האל ולא האגו מציעים מערכת-חשיבה חלקית. כל אחת היא עקבית בתוך עצמה. הן מנוגדות ניגוד קוטבי בכל המובנים וגם תוצאותיהן שונות. לכן החלטתך היא תמיד תשובה לשאלה "מי הוא מקורי"? האל או האגו -החלט והיה נאמן לזה שבחרת כמקורך.

-  אתה יצרת את האגו, שאינו אלא מערכת של אשליות שלך. דע שהאגו, שאותו אתה יצרת, הוא בחירתך ואז תן לכל מערכת החשיבה שלו להתמוטט.  אתה יוצר את הקרנת המציאות על-ידי השלכה של אמונותיך אודותיך, ואילו האל בורא על-ידי האצלה של אנרגיית האהבה שלו לכל החיים. תמיד זכור את קרני האור הנמצאות בך שהן לא נראות.

-במידה שאתה מתקרב לבסיס מערכת החשיבה של האגו, הדרך נעשית יותר חשוכה ולא-נראית. אבל הניצוץ הקטן שבשכל שלך די בו כדי להאיר אותה.  הבא את האור הזה אל מערכת החשיבה של האגו והוצא אותה אל האור ואז תראה שהיא הייתה מבוססת על אמונה חסרת משמעות.

מהיום אאמץ את ההבנה הזאת:

כעת אסתכל על יסודות האגו ועל יסודות האמת.  לא אשמור בהיחבא אבן פינה חשוכה, כי ההגנה עליה לא תציל אותי. העצמי האמתי נותן לי את המנורה. למסע הזה לא אצא לבדי. הוא יוביל אותי אל אבי הזקוק לי. מהיום אענה לקריאת האהבה הזאת בשמחה !

Chapter_11#I._Introduction

הכחשת האל בך היא הכחשת החיים

האמונה בנפרדות מהחיים ומהאל מביאה עמה הקרנת מציאות שגויה. ברגע שאנו מזוהים עם הרעיון שאנחנו נפרדים מהאל והבריאה, נתפוש את כל השאר כנפרד מאיתנו וזה מביא לדכא את הרוח הפנימית מלהתבטא. אנו לא רוצים לקחת אחריות לדיכאון וכאב שאנו חשים בהיותנו נפרדים. כך אנו מקרינים את זה על אחרים, וגורמים למציאות היראות שהחיים בחוץ הם הגורם לכאב שלנו. 

המסר שאנו מעבירים לאחינו בכך, הוא שהם נפרדים מאיתנו ומהאל. אנו רואים אותם ללא הניצוץ האלוהי המשמח בהם. אנו מכחישים את זהותם  שהנה כשלנו. ציטוט - "הכחשת הניצוץ היא שמביאה לדיכאון, שכן בכל פעם שאתה רואה את אחיך בלעדיו אתה מכחיש את אלוהים בבריאה." -

האמונה בפרוד מהחיים שאנו חיים מביאה עמה הקרנה נגלית של זה. ברגע שאנו מזדהים עם הרעיון שהננו נפרדים, נתפוש את כל השאר כנפרדים מאיתנו. כאשר אנו לא רוצים להיות אחראיים לדיכאון והכאב שאנו חשים בהיותנו נפרדים, אנו מקרינים את זה על אחרים, וגורמים לזה להיראות כאילו שהם הגורם לכאב שלנו. 

המסר שאנו מעבירים לאחינו הוא שהם נפרדים מאיתנו. כך אנו רואים אותם ללא הניצוץ המשמח של האל. אנו מכחישים את זהותם  שהנה אלוהית כשלנו. ציטוט - "הכחשת הניצוץ שבפנים כל דבר היא שמביאה דיכאון, שכן בכל פעם שאתה רואה את אחיך בלעדי הניצוץ האלוהי אתה מכחיש את אלוהים."

מכיוון שדימוי נפרד של גופים ואובייקטים שונה ממה שאנחנו באמת כאור בבריאה, זה לעולם לא יכול להיות אמתי. בהגדרה של תפישת נפרדות זה מביא לבידוד ובדידות ואילו שיתוף אהבת האל בכל הבריאה מגלה את אהבת האל הנוכחת בכולם באחדות. ראיית הפירוד על ידי תפישה של גופים כדבר המפריד בינינו, מהווה את שלילת בריאתו האחת והמאוחדת של אלוהים. 

כאשר אנו מתעוררים לאמת, אנו מכירים בכך שהגוף אינו בן האל. הגוף הוא דימוי חולה שנראה פגיע, וסופי ובסופו של דבר מסתיים במוות. האהבה לא יכלה ליצור כל זאת, שכן האהבה - היא מה שאנחנו - ואינה ניתנת לשינוי. ציטוט: " אם אתה מבלבל את עצמך עם דברים שחולים ומתים... זה אומר שאתה מסתכל בלי אהבה על אלוהים ויצירתו, מהם לא ניתן להיפרד." 

כאשר אנחנו רוצים לחזור למציאות. אנו נדרשים להרפות מהאמונה שלנו במגבלה, חוסר ומוות. כל זה לא הביא לנו את מה שחשבנו שאנחנו רוצים. זה לא הביא לנו שלווה ואושר. אנו פתוחים כעת ללמידת האמת על המורשת שלנו. אנו פתוחים כעת להיות דוממים ולהקשיב פנימה לרוח האל, שעוזרת לנו לראות את חוסר  השינוי שמעבר לזמן - את הנצחי. זה עוזר לנו לראות את הרגע הקדוש של ההוויה שלנו. כשאנו ממשיכים להתאמן, אנו נראה כי הרגע הקדוש הנוכח כאן עכשיו ותמיד ללא עבר או עתיד, הוא כל מה שיש. זה יעזור לנו להרפות מהכחשת אלוהי האהבה, ושלילת זהותנו שלנו. זה מה שיעזור לנו להרפות מהכחשת האלוהי שבכל הבריאה.

 עקרונות להתבוננות

- כאשר אתה בדיכאון, משמעו שכפרת באל.  הכחשת האל שמשמעה הכחשת זהות האל בך ובמובן זה, זהו חילול-הקודש וגמולך הוא תפישה של חילול החיים הנצחיים - כלומר מוות.  הכחשת החיים תופשת את כל מה שמנוגד להם. הכחשת האל בחיים תוביל באופן מוחלט להקרנה שגויה, וכאן אתה תאמין שאחרים עשו עוול לך ולא אתה יצרת זאת.  זה המסר שאתה בוחר בו, למרות שאתה מאמין שזה המסר שאחרים מוסרים לך בעולם החיצוני.

- אם תייחס להם את התכחשותך לשמחה,  לא תראה את הניצוץ שבהם שעשוי לגרום לך שמחה.  אל המחלה תובע את הכחשת הבריאות, כי הבריאות עומדת בניגוד גמור להמשך קיומו. אם אתה חולה אתה מחזיק באלילים שיצרת. אז אתה עשוי לרצות בהם כדי שתינצל. חילול הקודש הזה הוא הרס עצמי, לא הרס האל. משמעות הדבר היא שאתה מוכן לא לדעת את עצמך ומוכן להיות חולה. אתה יצרת זאת מתוך אי-שפיותך, כרעיון שאינו שפוי. רעיון זה נראה בדברים רבים בחייך והוא למעשה רק רעיון אחד - הכחשת האל בבריאה -.

- מחלה ומוות חדרו לכאורה לשכלו של בן האל בניגוד לרצונו. זה גרם לבן האלוהי לחשוב שאין לו אב, ומתוך זה בא אליו דיכאון כחלופה לשמחה.  הוא לא הסכים לקבל את העובדה שכבן הנו חסר-ישע בלי האב, שהנו עזרתו היחידה.  אתה לא יצרת את עצמך ולכן אינך צריך להיות מוטרד, כי אביך לא ברא את אלילי האשליה.   

- בן האל שהנך לא עשה רע, אבל טעה הרבה ואת הדבר הזה אפשר לתקן.  בזה האל יעזור לך.  אמנם התכחשת לו אבל אתה יודע שהוא אוהב אותך.  אביך לא התכחש לך והוא אינו מתנקם בך אלא קורא לך לשוב לבראשית. אהבת האל נמצאת בכל דבר שהוא ברא, כי בנו נמצא בכל מקום. 

- הבט בשלום על אחֶיך, ואלוהים ימהר לבוא לתוך לבך בהכרת תודה על מתנתך לו. אל תפנה לאֵל המחלה בבקשת ריפוי אלא רק לאלוהי האהבה, כי ריפוי הוא ההכרה בו. בהכרתו בך טמונה הווייתך.  אינך חולה ואינך יכול למות. אבל אתה מסוגל להתבלבל ולחשוב שכן. מעשה כזה הוא חילול קודש, כי כך אתה מביט בלי אהדה על האל ובריאתו המאוחדת עמו. מה שהוא בא מהאל הוא שלו לנצח, ואתה הנך מהאל. קבל את עצמך כפי שהאל ברא אותך, ולא תסבול.

 - לשם כך עליך להכיר בו כבורא שלך. כי  הכרתך באביך היא ההכרה בעצמך כפי שנבראת - בלי חטא, ללא כאב וללא סבל. אם אתה מתכחש לאל אתה מביא את הכאב ואת הסבל אל תוך שכלך, בגלל הכוח שהאל העניק לו לברוא עולמות. הבן כמה הרבה שללת מעצמך, ועד כמה  האל אינו רוצה שכך יהיה. 

- הוא אינו רוצה להפריע לך, כי הבן שלו חופשי. האל לעולם לא יחדל לאהוב את בנו, ובנו לעולם לא יחדל לאהוב אותו. זהו מצב קבוע לנצח בשכל האל. האל העניק לך את עצמו וזה נצחי. מהמתנות שלך לאל, המלכות תשוב אל בנו, שהרחיק את עצמו ממתנתו כשסירב לקבל את מה שנברא למענו.

- השמים ממתינים לשובו, מפני שנבראו כמקום משכנו. אל תמנע מעצמך את השמחה שנבראה למענך. האל העניק לך את האמצעים לבטל את מה שעשית. האל יודע את ילדיו כטהורים, כחסרי כאב, כשמחים שמחה שלמה ולכן ראיית סבל ותחושת דיכאון הם חילול-הקודש.  כל האשליות הללו, הן צורות שחילול הקודש לובש.

- אם אלוהים ברא את בנו מושלם, זהו האופן שבו עליך ללמוד לראותו כדי ללמוד על מציאותו. וכחלק מהבְּנוּת, זהו האופן שבו אתה חייב לראות את עצמך וללמוד על מציאותך. אל תתפוש שום דבר שהאל לא ברא, פן תימצא מתכחש לו.    אבהות האל היא האבהות היחידה שלך  רק מפני שהוא העניק אותה לך. ברואיך ממשיים כברואי האל ואולם אתה צריך להכיר באבהות האמתית והבן האמתי.   אתה מאמין שכל החולים שיצרת הם ברואיך האמתיים. אבל אם תקבל את אבהות האל, היא תעניק לך הכל.

Text/Chapter_10# 6.

סיים עם כל מחלה מנטלית ונצנץ עם שכל צלול

כשאנחנו מוכנים לסיים את ההתקשרות שלנו עם האגו, המציאות תתגלה כדי להיראות. המציאות תמיד קיימת, אבל כשההכרה שלנו מתמלאת במערכת האמונות של האגו, אין אז מקום לראות שרק האלוהי (או אהבה טהורה) הוא אמתי.  אחד הרעיונות המרכזיים של הלימוד הרוחני הוא שאלוהים הוא אהבה ושום דבר אחר ומה שהוא יוצר הוא את עצמיותו בכל הבחינות ומה שהוא יוצר הוא אמתי וממשי, זוהר באור בהכרה ערה. 

כאשר אנו לומדים לאמץ מחשבה זו לחלוטין, היא מובילה אותנו לשחרור מוחלט מאשמה ופחד מכיוון, שבהיותנו בריאתו עלינו להיות בעלי אותם מאפיינים שיש לאל וזה לא אשמה ופחד. הבנת הדברים האלה מנטרלת את כל האמונות שהוא יוכל לגנות או להעניש אי פעם את יציריו. זה גם אומר שמכיוון שנוצרנו עם אותם תכונות בדיוק כמו האל, אז לא נוכל לגנות, להעניש או להזיק יותר מכפי שהוא יכול. זהו שחרורנו מאשמה ומפחד מעונש. עם השחרור הזה מגיע השלום לשכון בנו.

מחלה הנתפשת בכל מקום בבריאה נתפשת דרך השכל המפוצל. למען האמת אנחנו הננו אהבה מושלמת. כשאנחנו משחררים את האמונה שאנחנו יכולים להיות נפרדים או חולים, מציאות השלמות שלנו עולה להכרה שלנו. כשאנחנו מכירים לחלוטין באגו כהמצאה שלנו, מעטה האשליה נעלם ומה שממשי מתגלה אוטומטית.

אלוהים ברא את השכל שלנו מאוחד בתודעה שלו ששוכנת תמיד בשלום, וכך כשאנחנו בשכל הנכון, אנו נמצאים בשלום. הדרך להתעורר היא לסגת מהאמונה שלנו מכל מה שלא משקף את אחדות האל בבריאה. פתיחת השכל שלנו לאמת מביאה אותנו לראות כפי שרוח האל רואה ועוזרת לנו לראות את ניצוץ האל בכל אח ואחות. כשאנחנו עושים זאת אנו עוזרים לכולם מכיוון שההכרה שלנו מאוחדת. ציטוט -"כוחו של שכל אחד יכול להאיר אחר, מכיוון שכל מנורות האל נדלקו באותו ניצוץ הנמצא בכולם." 

לא משנה עד כמה אנו שוקעים בצללי הנפרדות, שלום האל נשאר איתנו לנצח. לעולם לא נוכל לאבד באמת את הקשר שלנו אתו. מכיוון שהשלום תמיד איתנו, הוא תמיד יכול להיות מורגש. אין מישהו שלא הצית את אור האהבה בעצמו או באחיו. זה אף פעם לא נשכח לחלוטין, אם כי ניתן להכחיש אותו דרך בחירה שגויה. אנו זקוקים רק לפתיחת הכרתנו בפני הניצוץ שבפנים וזה יוביל אותנו לקרניים הגדולות של האל אשר נפתחות בנו וגורמות לנו להצטרף לנצח לאור של האל המאיר את כל הבריאה.

עקרונות להתבוננות

- כל מחלה נוגדת שלמות והן לא מתפייסות יחד. האל ברא אותך מושלם ונצחי והנך מושלם לנצח. אם אתה מאמין שאתה יכול להיות חולה, אז החלפת את הבורא באלוהים אחרים.  האל אינו נתון במלחמה עם אֵל המחלה שיצרת, אבל אתה נתון במלחמה הזאת. אם תסרב לסגוד לאל המחלה בכל צורה שהוא עשוי להופיע לפניך, ובכל מקום שלדעתך אתה רואה אותו, הוא ייעלם אל תוך האַין שממנו נוצר.

- המציאות האמתית יכולה לנצנץ רק בשכל צלול. היא שם תמיד כדי שיקבלו אותה, אבל קבלתה תלויה בנכונותך שמציאות מושלמת תהיה שלך.  להתעלם מהלא-כלום משמעו פשוט לשפוט אותו נכון כלא כלום, והודות ליכולתך להעריך אותו הערכת-אמת, תוכל להתנער ממנו. 

-הבְּנוּת היא אחת, והיא אחת בכל המובנים. אחדות אי אפשר לפלג.  אם אתה תופש אלים של אשליה,  זהו סימן שהרחקת חלק משכלך מרצון האל. כששכלך לא בשליטתך פירושו להיות בלי תבונה. חוקי האלוהים ישמרו על שלום שכלך, מפני שהשלום הוא רצונו, וחוקיו נחקקים כדי לקיימו.  חוקיו הם חוקי החופש, ואילו חוקיך הם חוקי השעבוד. חוקי האלוהים פועלים רק למען טובתך, ואין חוקים אחרים לצד חוקיו. 

- אלוהים עצמו מגן על כל דבר שברא על-ידי חוקיו וכל דבר שאינו כפוף להם אינו קיים. נתת  את שלומך לאלילים שיצרת. אינך יכול לעשות את מה שאלוהים לא התכוון אליו, כי מה שהוא לא התכוון אליו אינו מתרחש באמת אלא כל זה כאילו לא היה מעולם.  שום דבר חוץ מחוקי האלוהים מעולם לא יכול להתקיים ושום דבר מלבד רצונו לעולם לא יהיה.

- אתה נבראת על-ידי חוקיו ועל-ידי צו רצונו, ואופן בריאתך כונן אותך כבורא.  מה שעשית הוא כל-כך בלתי-ראוי לך עד שספק אם היית יכול לרצות בזאת. המציאות האמתית אינה יכולה לחדור בעד המכשולים שאתה מציב כחיץ, אבל היא תעטוף אותך כולך כשתשחרר את עצמך מהם.

- אין דימויים מוזרים בשכל האלוהים, ומה שאינו בשכלו אינו יכול להיות בשכלך, כי אתם בעלי שכל אחד והשכל הזה שייך לו ובאמצעות חוקיו אלה הוא יסד את היקום כפי שהוא. שום אלי-שקר שאתה מנסה להציב כחיץ בין עצמך ובין מציאותך אין להם שום השפעה על האמת. לכן השלום הוא שלך מפני שאלוהים ברא אותך. הוא לא ברא שום דבר אחר.

- נס הוא מעשה של בן אלוהים שהשליך אחרי גוו את כל אלילי השקר, והוא קורא לאחָיו לעשות כמוהו. זהו מעשה של אמונה. זוהי קריאה לשכינה לפעול בשכלו. מחולל הנסים שמע את קול האל, הוא מחזק אותו באח חולה על-ידי החלשת אמונתו במחלה, שבה אין הוא נוטל חלק.

- כוחו של שכל אחד יכול לשלוח את קרני אורו אל תוך שכל אחר, כי כל מנורות האל הודלקו על-ידי אותו הניצוץ שנמצא בכל מקום והוא נצחי. באנשים רבים נשאר רק הניצוץ, כי הקרניים הגדולות של האל בפנים מואפלות. אבל האל שמר את הניצוץ חי כדי שהקרניים לעולם לא תישכחנה לגמרי. תפישת הניצוץ תרפא, ואילו ידיעת האור תברא. ב"שיבה" צריך להכיר תחילה באור הקטן. הניצוץ עדיין טהור כמו האור הגדול.  שים בו את כל אמונך, ואלוהים עצמו יענה לך.

Text/Chapter_10#5.

לוותר על אלילי המחלה והאשליות שלהם

העולם האנושי הוא תמונת המצב של מערכת החשיבה של האגו. אנו רואים את האכזריות המתבטאת בטבע, כאשר בעלי חיים מגנים ברעה על שטחים שלהם והורגים כדי "לשרוד". מכיוון שזיהינו עצמנו עם האגו, אנו מרגישים ממש כך. אנו מוסווים את עצמנו בחיוכים כאשר אנו שופטים מנטלית את אחינו. אנחנו יוצאים למלחמה נגדם ואומרים שזה לטובת ארצנו. אנו מכריזים על חפותנו כאשר אנו מקרינים את תפישתנו החושבת רע על אחרים. האשמה שבאה בבחירת ה"עצמאות" של האגו בהכרה שלנו נשארת כהכרת הנפרדות שלנו, והיא מוסתרת תחת שכבות של פחד וצדקנות עצמית.

 אמונה בדימויים כוזבים של פירוד ומאבק יכולה לגרום לנו לחוות את הדימוי הזה כממשי, אם כי זה לא משנה את המציאות האלוהית בכלל. ברגע שנמשוך את עצמנו מאמון בדימוי כזה על ידי הכרתנו בו שאינו נכון, המציאות הבהירה תעלה להכרה המודעת מכיוון שהסרנו את הדימוי השקרי אשר הסתיר את המציאות מההכרה הגבוהה.   בריפוי התפישה האנושית אנו משיגים חזרה את ההכרה של הבן האלוהי האחד ואנו יודעים שהננו אהבה ושאהבה לא תוקפת ולא מביאה לסבל. 

העובדה הנצחית שאנחנו לא יכולים לשנות את המציאות האלוהית היא בסיס לישועה שלנו. עלינו רק לצאת מהתמונה השגויה של הקרנת העולם שהאגו יצר דרכנו. הישועה היא באמת פשוטה. זה שחרור של דימוי כוזב של עולם האשליה.  אלילי האשליה הם פשוט אמונות כוזבות.

כמו שאהבה טהורה היא נצחית, אנחנו נצחיים. חשוב בתהליך ההתעוררות שלנו להכיר בכך שאנחנו רק אהבה. אם אנו תופשים מישהו ללא אהבת האל לבריאתו, אנו מאבדים את זהותנו האמתית שהנה ביטוי של אחדות האל בבריאה. בהחזקה במודעות ערה שמה שאנחנו רואים הוא הבורא בבריאה והוא מהווה האצלה של אהבת האל לבריאתו ולא שום דבר אחר, אנו מחזקים את המודעות הזו בעצמנו ובכך מרפאים את אחינו ואת עצמנו יחד אתם.

כשאנו מוכנים לזכור שהבורא והבריאה הם אחד וזה נצחי, הערכתנו לאל וליצירתו הולכת ומעמיקה. הערכתנו לאמת מועצמת והתמונות השגויות של האגו מאבדות את כוח משיכתן ונעלמות. ככל שהנכונות שלנו לזכור את האהבה הנוכחת בחיים האמתיים, אנו נותנים את חלקנו בהתעוררות ההבנה  שהבריאה היא הוויה אחת. 

כשזיכרון זה מתעורר, מתגלה הבריאות המנטלית שלנו באור, שמשחרר את אל החולי מאחיזתו בהכרה שלנו. זה מביא את מתנת השלום בהכרה ובלב ויוצר את האצלת השלום לכל החיים. רק דרך המוכנות לזכור את אחדות האהבה אנו מוצאים שלום בתוכנו. אל המחלה שאחז בהכרתנו משחרר כעת בקלות על אחיזתו המנטלית. אלילי  החולי  מוכרים  כ-לא ממשיים ואנו נותרים עם הערכה רבה לכל מה שאלוהים ברא באחדות הווייתו שמשתקפת לנגד עינינו. 

עקרונות להתבוננות

 האם אתה מסוגל לשנות את מציאותך ? 

 שום אדם אינו יכול לרצות להרוס את עצמו. כשאתה שופט ודוחה את מה שאתה חושב שהנך ובגדול זה העולם הנגלה, את הדבר הזה אתה תוקף. מה שאתה חושב שהנך, עלול להיות הרסני מאוד, אבל ההרס הזה אינו ממשי. הוא רק אשליה שאפשר לנפץ אותה.  אלילי האשליה הם אינם מציאות אלא רק חלום. אלה הסוגדים להם ומשמרים אותם באמונתם הם בני אל חולים. ורצון האל הוא שהם ייפטרו ממחלתם  המנטלית וישובו אל השכל המקורי שלהם.  האל נתן לך מבראשית כוח לעזור להם והעניק אותו לך כגאולה שלך לעולם.

-  המנחם האלוהי נמצא בכל ילדי האלוהים החולים. כאשר שכלך מקבל את נוכחות האל בך כאמת, זיכרון האלוהות בבריאה כמציאות מתעורר ברחבי הבְּריאה. רפא את כל אחֶיך, פשוט על-ידי קבלת האל בהכרתך כזהותכם המשותפת. השכלים שלכם אינם נפרדים כי ישנה רק הכרה אוניברסלית אחת ולאל יש רק ערוץ אחד לריפוי, כי בדעת האלוהית יש רק בן אחד.

 - האל מקשר את כל ילדיו ומחבר אותם יחדיו אליו. זוהי מודעות שיש להשיגה - ידיעה ערה ששום אדם אינו נפרד ואינו חולה.  עצם מודעות זו היא הריפוי הנדרש.  להאמין שבן האל חולה משמעו להאמין שמהות האהבה יכולה בכלל לסבול ויכולה להתקיף את הבריאה.

 - הכרתך בבן האל כזהותך וכחלק מהאלוהות בבריאה מזכירה לבן האל שהנך את האמת על אודות עצמו. כל הבריאה חולקת כוח, והאמונה שאפשר לגזול ממך כוח מאוחד זה, זה דבר שאינו אפשרי מפני שאתה הנך הבורא בבריאה, שכולו עוצמה הנוכחת בכל. 

- אל חולה הוא אליל שיצר האגו בבן האל : זהו אֵל המחלה,שהנו מרושע ומאוד ופגיע.  מערכת-החשיבה של האגו מציעה לך לתקוף את אלוהותם של אחיך, ולחדול לראות את אלוהותך שלך.  במלכות האל אין עובדי-אלילים, אלא יש הערכה גדולה לכל דבר שאלוהים ברא, בגלל הדעת השלווה שכל אחד הוא חלק ממנה. 

- כשאינך מעריך את עצמך כמי שאתה באמת אתה נעשה חולה. כאשר אח חולה, סיבת הדבר היא שאינו מבקש שלום, ולכן אינו יודע ששלום לו. קבלת השלום היא הכחשת האשליה, ומחלה היא אשליה מנטלית. לכל בן אל יש יכולת להכחיש אשליות כאלה, דרך הכחשתן המוחלטת בתוכו. אתה יכול להסכים לקבל ממש עכשיו שלום למען כולם, ולהציע להם שחרור מלא מכל האשליות, דרך ההכרה המקורית של זהותך האמתית. אשליות מכאיבות לא יכולות לתפוס את מקום האל הנצחי הנוכח בכל החיים. 

- למעשה אתה פוחד מהלא-כלום ובמודעות בהירה זאת אתה נרפא. אתה יצרת את אל המחלה, ונעשית מסוגל לשמוע אותו מדבר אליך ומציע לך את אשליותיו.  אבל זה הוא לא רצון האב האלוהי לילדיו.  לכן אין דבר זה נצחי. הוא יתפוגג ברגע שתחליט על רצונך לקבל את האחד הנצחי בלבד. לאל יש רק בן אחד, ויש רק אלוהים אחד ואתה חולק אתו מציאות שאינה מפולגת.

 - אלילי האשליה מתקיימים רק מפני שאתה מכבד אותם ומשרת אותם. אשליות חולות אינן ראויות לכבוד, כי הן לא-כלום לגבי המציאות האמתית.  רק במזבח האל שבתוכך נמצא השלום והמזבח הזה קיים בך מפני שהאל שם אותו שם כשברא אותך וקולו תמיד קורא לך לשוב לזהותך האלוהית.

- אתה יכול לוותר על אלילי המחלה למען אחֶיך; ולמען עצמך. אם אתה רואה את אל המחלה נוכח בכל מקום שהוא, זה אומר שקיבלת אותו בהסכמה.  בקבלתך אותו אתה משתחווה לו ועובד אותו והוא נעשה תחליף לאל האמתי שבבן האלוהי. כך שגם אם דבר זה אין לו שום שייכות למציאות האמתית, ברור שהוא שייך למציאות שלך כפי שאתה תופש אותה.

10-4.Text קישור

וותר על מה שמפריע לך להיזכר מי אתה

בגלל כוח המחשבה שלנו, אנו יכולים לבחור לשכוח או לזכור את זהותנו כחלק מהאל והבריאה. כאשר אנו שוכחים שאנחנו אלוהיים, אנו מאבדים את המודעות לכל התכונות שאנו חולקים עמו: שמחה, שלום ואחדות האהבה. ההחלטה לשכוח את זהותנו האמתית שהביאה לשכל להיות בתפישה דואלית ונפרדת מהכול מביאה להרס נפשי ופיזי. (ציטוט: "אם היית מבין את ההרס הגמור שאתה עושה לשקט הנפשי שלך לא היית יכול לקבל החלטה כה מטורפת. אתה עושה את זה עדיין רק בגלל שאתה מאמין שהוא יכול להביא לך משהו שאתה רוצה. "

ההחלטה לשכוח את זהותנו האמתית שהנה האצלה של אהבת האל לבריאה, היא בעצם התקפה על עצמנו. זה נתפס כהתקפה מכיוון שאנו מאמינים כי ניתקנו את הקשר שלנו עם האהבה וכך אנו חווים את חוסר האהבה כפחד בכל שטח בחיים. עם הניתוק הזה מזהותנו האלוהית מגיעה תחושת אשמה, שלדעתנו דורשת עונש. זו הסיבה שאנו חוששים תמיד שיקרה משהו רע ומדוע אנו חוששים מהאל הנתפש כמאיים. בגלל הפחד הזה, נוצר עולם של גופים הנגלים כנפרדים. עולם זה של גופים נפרדים נוצר כדי להחליף את ריבונות האל בעצמאות אישית ונפרדת.

בחלק זה, נאמר לנו שיש אלטרנטיבה אחרת.  ציטוט: "תוכל להציע לרוח הקודש רק את נכונותך לזכור, שכן היא שומר את הידע האלוהי עבורך, הידע שממתין לקבלתך." רוח הקודש מביאה לבן האנוש את האמת על המציאות שלנו ואת המציאות של כולם באיחוד אתנו. קבלת האמת היא דרך סליחה כנה. הסליחה מסתכלת על פני העבר ורואה רק את פניו של האלוהי.  הסליחה היא השתקפותה של האהבה בעולם הזה.

כאשר אנו מקבלים את האמת דרך האור של רוח הקודש, התפישה שלנו משתנה. רוח הקודש עוזרת לנו להסתכל מעבר לצורה אל מציאות האהבה הקיימת בכל מקום. כאשר אנחנו מקבלים רק את הכרת העצמי האמתי דרך רוח הקודש ולא שום דבר אחר, יש לנו אז תפישה של המציאות האמתית, שהיא מלכות האל על פני האדמה. אנו מסיימים עם רצוננו האישי והנפרד ובוחרים לזכור את אלוהותנו המאוחדת על פני האדמה וכך אנחנו עומדים בשער מציאות גן העדן. כל המחשבות על ההפרדה מהאל והבריאה נעלמות אל האין שממנו באו כשאנו קיבלנו לגמרי האמת והידע האלוהי.

עקרונות להתבוננות

- אתה נתון לשליטת פחד מפני שאת מקום הדעת אתה מילאת בחלומות.  כאשר מה שניתקת ממנו יתקבל שוב, המציאות תחדל להפחיד.  הוויתור על הנתק מן המציאות האנושית גורם לשמחה, שלום והתגלות תפארת הבריאה. הגש לשכינה רק את נכונותך לזכור, כי היא ממתינה להסכמתך לקבל.

 - וותר בשמחה על כל דבר שעלול להפריע לך לזכור. האל אומר לך שאתה חלק ממנו בעת שאתה מוכן לזכור אותו ולדעת שוב את מציאותך האמתית. בזכירה הזאת נמצאת הדעת על אודות מי שאתה.  לזכור משמעו פשוט להשיב לשכלך את הזיכרון ממה שכבר נמצא שם. אתה רק מקבל שוב את מה שכבר נמצא שם.  

- אלוהים יעשה את חלקו אם אתה תעשה את חלקך. הרווח שלו בתמורה לרווח שלך הוא החלפת התפישה בדעת. הוא ייתן לך הכל אם רק תבקש.  כשאתה תוקף את הבריאה אתה מתכחש לעצמך. אתה מלמד את עצמך שאינך מה שהנך. הכחשתך את המציאות דוחה את קבלת מתנת האל לך.

 - אם תבין שהנך חלק מהאל, תבין שכל התקפה הנגלית בחייך היא התקפה עצמית. זוהי התקפה על זהותך השגויה שאימצת.  התקפה היא דרך שבה אובדת זהותך. כמה גדול הוא ההרס שהדבר הזה גורם לשלוות הנפש שלך.  אתה רוצה דבר-מה שאינו נותן שלוות-נפש. החלטתך נגד ממשות זהותך היא החלטה נגד האל ומלכותו על פני האדמה. 

Text/Chapter_10#3

להיות בבית, באל

הבריאה הנה האצלה של אהבת האל. אהבת האל, הנה אחת בכול. היא אינה מפרידה. לכן אי אפשר שנתקוף את הבריאה שלנו דרך דואליות ומאבק.  אנחנו הרחבת האהבה של האל שהנו כל מה שיש. זה הבורא בבריאה.

 כל מה שאנחנו הננו זה אהבה אמתית, ואין מציאות מחוץ לאהבה. כאשר אנו לומדים להכיר בכך, אנו יודעים בטיחות מושלמת. אנו יודעים כי אהבת האל אלינו נותרה ללא שינוי, בלתי ניתנת להחלפה ונצחית. אנו יודעים שאנחנו חלק מהאל מכיוון שאנחנו האצלה של האהבה שלו בבריאה. כך אנו מכירים את האחדות המוחלטת שלנו עם אהבה.

כשאנחנו מתעוררים למציאות של אהבה, נבין שאנחנו פשוט חולמים עולם של הפרדה וששום דבר ממשי לא קרה. זה דומה למצב בו אנחנו מתעוררים מחלום לילי ומבינים ששום דבר לא קרה בחלום.  אנו לא זוכרים מה זה להרחיב את אהבתו הנצחית של אלוהים באחדות אחת. כאן מוזכר לנו שאהבה היא נצחית והיא המציאות האמתית שנועדה לנו.  כאשר אנו מייחלים לחלוטין להאציל אהבה לחיים, אנו נרצה רק להיות האהבה, שהיא הרצון המשותף שאנו חולקים עם האל. כשאנחנו נרצה רק את זה, נדע את עצמנו בבית-האל, במלכות האל על פני האדמה.

עקרונות להתבוננות

- עדיין אינך שותף בורא, פשוט משום שהיית מחליט נגד ברואיך כל עוד שכלך מפוצל בתפישה דואלית, ואי אפשר לתקוף את מה שבראת.  חוק הבריאה הוא - שאתה נועדת לאהוב את ברואיך כמוך, כי הם חלק ממך. לכן כל דבר שנברא הוא בטוח לחלוטין, כי חוקי האל מגנים עליו עם אהבה.

 - כל חלק של שכלך שאינו יודע זאת הוציא את עצמו מהדעת האלוהית כי לא עמד בתנאיה. בהכרה הזאת טמונה ההבנה שמה שאינו מהאל אינו קיים. אתה תמיד נמצא בבית האלוהי, חולם גלות אבל בהחלט מסוגל להתעורר למציאות. מתוך ניסיונך אתה יודע שמה שאתה רואה בחלומותיך אתה חושב לממשי כשאתה ישן. אינך חושב שזה מוזר. אתה פשוט עברת מחלום אחד לחלום אחר, בלי להתעורר באמת.

 - אינך זוכר את היותך ער, או איך היו פני הדברים פעם.  באמצעות היזכרות תדע שפני הדברים יכולים לחזור ולהיות ומה שהיה פעם הוא כך עכשיו כי הוא נצחי ולכן הוא קיים ממש עכשיו. 

- אתה תזכור כל זאת ברגע שתרצה זאת באופן שלם. כך אתה מבטל את החלטת הפירוד, ומחזיר את שכלך לבוראך ולברואיך.  כשתדע אותם תהיה בך רק תשוקה להתעורר ולהיות שמח, רוצה רק את האמת, והיא תהיה שלך.

Text/Chapter_10 # 1

אהבת האל בבריאה היא אמת נצחית

המפתח לשחרור עצמנו מהמגבלות של העולם הזה הוא לקבל אחריות על כל מה שאנחנו חווים בחיינו. האופן בו אנו מגיבים לכל מה שאנו תופשים תלוי בנו מכיוון שאנו מפרשים את כל מה שאנחנו רואים ונותנים לזה משמעות. עם זאת הפרשנות מתרחשת בהכרה שלנו ואנחנו תמיד חופשיים לשנות את דעתנו לגבי מה שאנחנו מאמינים שהוא נכון.

בחסד האל אין אנו חופשיים לשנות את מה שאנחנו באמת, כפי שנוצרנו על ידי האל. כך שבכל רגע אנו בוחרים בין תפישת אשליה או קבלת האמת על מה שהננו. התבוננות באשליות אינה משנה את האמת, היא רק הופכת את האמת ללא ידועה לנו. כשאנו לומדים להקשיב לקול רוח האל בנו, הוא ישתמש בזמן כדי לעורר מחדש את הכרתנו לאמת שהננו אהבה חסרת שינוי בביטוי.

 כשאנחנו עוברים את יומנו , אנו יכולים לתרגל לזכור ששום דבר מלבד אהבה לא יכול להתקיים. האהבה בכולם היא הדבר האמתי. שום דבר פרט למהות האהבה לא יכול לקרות. האהבה שאתה כעצמי האמתי היא נצחית והאהבה שכולם הנם כך, היא אמתית ונצחית. בזה אנו מתמקדים היום. זה מה שאנחנו מוכנים לזכור. זה מה שאנחנו מעניקים לכל אח ומקבלים מכל אח. זה מה שנכון לנצח ואינו יכול להשתנות.

עקרונות להתבוננות  

- שום דבר מחוץ לעצמך אינו יכול לעשותך פוחד או אוהב, מפני ששום דבר אינו מחוצה לך. הזמן והנצח נמצאים שניהם בשכלך עד שתתפוש את הזמן אך ורק כאמצעי לזכות בנצח מחדש. אינך יכול לעשות זאת כל עוד אתה מאמין שכל דבר שקורה לך נגרם על-ידי גורמים מחוץ לעצמך.

- אתה חייב ללמוד שהזמן כולו עומד לרשותך, וששום דבר בעולם אינו יכול לקחת ממך את האחריות הזאת. אתה יכול להפר את חוקי האל בדמיונך, אבל אינך יכול להשתחרר מהם. הם נחקקו למען הגנתך בתור הביטחון שלך.

- אלוהים לא ברא כלום לידך ושום דבר לידך אינו קיים, מפני שאתה חלק ממנו. מה חוץ ממנו יכול להיות קיים ?  שום דבר מחוץ לו אינו יכול לקרות, כי שום דבר חוץ ממנו אינו ממשי. כיצד יכול בן התמותה להיות ממשי אם אתה הנך הנברא היחיד של אלוהים והוא ברא אותך נצחי ?

 - שכלך קובע כל דבר שקורה לך וכל תגובה שאתה מגיב על כל דבר שאתה תופש, תלויה בך. אלוהים ברא אותך למען עצמו, אבל נתן לך את הכוח לברוא למען עצמך כדי שתהיה כמוהו. שום דבר אינו יכול להגיע אליך מחוצה לו, כי בהיותך באל, אתה מקיף את הכל.

- האמן בדבר הזה ותבין כמה הרבה תלוי בך ואז סרב לשנות את דעתך בנוגע לעצמך. דע שאלוהים לעולם לא יחליט נגדך, כי אילו עשה זאת היה מחליט נגד עצמו.

 Text/Chapter_10#I. קישור

התנשאות האגו לעומת גדלות האל בך

אהבה זה כל מה שיש. באהבה לא נמצאים הבדלים ושונות. בהיותה זהה בכל, האהבה היא שלמות אחת. קטנות האגו, לעומת זאת, מנסה לפרק את הכל לחלקים נפרדים קטנים הנבדלים על ידי שונות ביניהם כשחלק אחד מנסה להתנשא מעל האחר. זה אחד ממאפייני האגו. האמונה הזאת בקטנות האדם היא מדכאת ומלאת ייאוש מכיוון שהיא הפוכה מהאמת שבה נברא האדם. זהו ההפך משלמות האהבה של הבורא בבריאתו.

אנו יכולים לחזור לשלמות האהבה בכל פעם שאנחנו מוכנים להכיר שזה מה שהננו. נוצרנו על ידי אהבה כאהבה בביטוי ושום דבר לא יכול לשנות את זה לעולם. אנו יכולים להאמין בקטנות האישיות ולחוות את ההבדלים הנמצאים בקטנות זאת דרך תפישה דואלית, אך בסופו של דבר אנו נשחרר אותה ונתעורר לאמת הנצחית. אז זה נראה שהניסיון להיות מה שאיננו באמת הוא מיזם חסר תוחלת וחסר טעם.

בתוך ממלכת הקטנות של האדם נמצאים השוואה, מאבקים ותחרות. כאן מתבססת התנשאות האישיות כתשובה לאגו. כאן אנו מוצאים עצמנו מנצחים ומפסידים, דואליים. בממלכת הקטנות הזו אנו מוצאים תזוזות מתמידות ושינוי מתמיד  תוך המאמץ להיות מלך בפסגת ההר. ממלכת האגו מבוססת על הרעיון שהננו גופים נפרדים כדי להפוך את האינדיבידואליות לממשית. דבר זה מבטיח אי שוויון וחוסר אחדות האהבה ומסתיר את העובדה שזה רק מביא לנו תחרותיות, דאגה וסבל, אשר הופכים את הכל ללא יציב ופגיע כל הזמן. זו הרפתקה מעייפת מאוד, כך שבסופו של דבר אנו נהיה מוכנים לוותר עליה.

כשאנחנו מודעים למה היא באמת ממלכת האגו, היא מאבדת מהנצנוץ והזוהר שלה. זה מתגלה בהדרגה, כשאנחנו מניחים בהדרגה לממלכת האגו להתרחק מהצמדות שלנו אליה ואנו מתוודעים יותר לגודל שלמותה של האהבה. הפשטות והקביעות הבטוחה שלה הם הקלה מההתנסויות המשתנות ללא הרף שנמצאות בממלכת האגו. קביעות הפאר הנצחי של האהבה מוכרת יותר כערך האמתי היחיד. הפתיחה לקבלת הפנים המתמדת של האהבה בחיינו נעשית המטרה היחידה. דרך האחדות של האהבה החוויה יציבה ובטוחה. הנוכחות מסבירת הפנים של האהבה לא משתנה לעולם. רק אושר עמוק ומודעות לשלמות האהבה נמצאים שם.

בכל יום אנו בוחרים מחדש בין קטנות האישיות לשלמות וגדלות האל בנו, בין פרוד לאחדות. בבחירה אחת טמונים תקווה, ייאוש ושינוי מתמיד ביניהם. בבחירה האחרת טמונה הכרת תודה והערכה מתמדת, שוויון תמידי, איחוד מתמיד וכל האושר המתמשך לנצח. שלווה ושמחה טמונה בבחירה זו. לבחור ברוח הקודש, נוכחות  האל בנו, מביאה לנו את פאר האחדות ושלמות האהבה.

נוצרנו כדי להיות כל מה שיש לאל להציע לחיים, ולהיות הביטוי שלו. מכיוון שהאל הוא כל המציאות,  ומכיוון שבמצבנו הטבעי יש לנו והכל, אנו באופן טבעי נרגיש קטנים אם אנו מאמינים שנפרדנו מהכול. כל העולם שאנו רואים דרך עיני הגוף הוא ניסיון להסתיר את אפסות האשליה בכך שהוא נראה לנו אמתי. עם זאת זה אף פעם לא מספק. כל התחרות, כל ההשוואה והשונות שהאגו מציג, לעולם לא תביא את הנוחות והבטיחות שאנו מחפשים. זה לעולם לא ימלא את ריקנות האשליה, שכן כל האשליות הן ריקות.

כאשר אנו נשארים בטוחים באהבה, משתתפים באמונה ביופי, השלווה והשמחה שלה. ליבנו מתעורר לביתנו האמתי. רוח הקודש השוכנת בנו זוכרת את האמת אודותינו והיא זמינה בכל רגע להדריך אותנו חזרה לזיכרון המלא של השפע, הגדולה והשלמות שיש לנו באל. רוח הקודש מנחה אותנו לשחרר את אמונות הנפרדות שלנו ולסלוח להשוואות שלנו האחד עם השני. אנו מוזמנים לפתוח את ההכרה לקול האל בלבנו ולתת לו להראות לנו את פארו וגדולתו שנמצא בנו ובכל החיים, כי הוא זה אנחנו.

עקרונות להתבוננות

- המקור של גדולה ופאר הוא באל ולכן הוא קיים בך. בכל פעם שאתה נעשה מודע לגדולת האל בך, אפילו בצורה מעורפלת, אתה נוטש את האגו, שכן במודעות זאת מתבהר לגמרי חוסר המשמעות של האגו ואפיוניו. האגו מנסה להציע לך מתנות של חשיבות עצמית כדי לפתות אותך לחזור אל תחת חסותו. ההתנשאות שלו היא החלופה שלו לגדולת האל בך. 

- ההתנשאות של האגו היא תמיד מסווה לייאוש. היא חסרת תקווה מפני שאינה ממשית. היא מנסה לפעול נגדך, בהסתמך על האמונה שלך שקטנות אישיותך היא ממשית. כך האגו מתנודד בין חשדנות ורשעות. הוא נשאר חשדן כל עוד אתה מיואש מעצמך. הוא עובר לרשעות כשאתה מחליט לא לסבול השפלה עצמית ולהגיב לו.  הוא מציע לך את אשליית התקיפה בתור פתרון. האגו מודע לאיום על קיומו. תחושת הפגיעות העמוקה שלו גורמת לו לשפוט ולהגיב בתקיפה.  כשהאגו חש איוּם, מחשבתו היא האם לתקוף עכשיו או מאוחר יותר. 

- האגו משותק בנוכחות גדולת האל, כי גדולתו קובעת את חירות נשמתך. האגו יעשה כל מאמץ להתאושש ולגייס את מרצו נגד שחרורך. הוא יגיד לך שאתה לא שפוי, ויטען שגדולה לא יכולה להיות חלק ממשי ממך בגלל קטנותך בה הוא מאמין. 

- עם גדולת האל בך אתה יכול רק לברך, כי היא השפע שלך. זכור תמיד שאינך יכול להיות בשום מקום חוץ מאשר באל.  רק כשאתה שוכח את הדבר הזה, אתה מתייאש ותוקף. קטנות וגדולה אינן יכולות להימצא בדו-קיום. קטנות והתנשאות יכולות וחייבות להתחלף זו בזו, מפני ששתיהן הן לא ממשיות.

- האמת והקטנוּת מכחישות זו את זו מפני שהגדוּלה היא האמת והיא נצחית. הגדוּלה של האל בך חומקת ממך, כאשר שמת במקומה משהו שאתה יצרת עם האגו. בהירות האמת האלוהית בשבילך תלויה בשמחה שאתה מביא לעדים שלך, המראים אותה לך. הם אלה שמעידים על גדולת האל בך.

 - דע שמה שאינו רצון האל אינו קיים כלל ותחושת ההתנשאות היא אשליה בלבד. את מה שאלוהים ברא אי אפשר להחליף, זה נצחי. אלוהים  לא שלם בלעדיך מפני שגדולתו בך מוחלטת. אין לך תחליף בשכל האלוהי. שום אדם אחר אינו יכול למלא את חלקך בו, וכשאתה משאיר את חלקך בו ריק, מקומך הנצחי  בו ממתין לשובך.

 - אינך יכול להחליף את מלכות האל במלכות האגו, כי אינך יכול להחליף את עצמיותך האמתית. ערכך האמתי נמצא בשכל האלוהי ולא בשכלך האנושי. הערכתך את עצמך חייבת להיות מהאל. לא אתה קובע את ערכך האמתי. למעשה שום דבר אינו יכול לתקוף אותו או לגבור עליו. הוא אינו משתנה. הוא פשוט הנו. 

  קישור Text/Chapter_9#8

תפישת השקר לעומת האמת

אנו מקבלים את האגו בתפישת השכל שלנו כשאנו מאמינים במערכת המחשבה שלו שמושתת על הפרדה ודואליות. על מנת שהאגו ימשיך לשכון בנו הוא גורם לנו להמשיך ולהאמין בפירוד האחד מהשני, דרך סכסוך ושיפוט, מאבק ותחרותיות. אהבה טהורה מהווה איום על מערכת המחשבה שלו מכיוון שהאהבה היא אוניברסלית ולא אישית ואינה מכירה בהפרדת הייחודיות והמיוחדות של האישיות. כשאנו מאמצים את מערכת המחשבה של השכינה, האגו נותר חסרת בית ואנו מקבלים את אחדות האהבה בהכרה ובחיים כאמת היחידה.

תחת "האיום" של האגו באבדן "ביתו", למערכת החשיבה שלו יש צורך להתגונן מפני קבלת האהבה אוניברסלית. כלי הנשק של האגו נגד אהבה כזאת נשענים על האמונה בהפרדה בצורותיה השונות. יתכן שהאגו מבקש לחזק את המציאות הנראית של הגוף הפיזי על ידי גרימת כאב ומחלה. זה עשוי להצביע על הפגמים והשבריריות האנושית כדי לחזק את האמונה שלך בחולשה. מצב כזה עשוי לעורר כעס ותסכול, שמשקף את האשמה הבסיסית שעמה הוא מגנה אותך.

קבלת המודעות של חוסר המציאות של תפישת הנפרדות היא הבסיס לסליחה והטהרות. רוח הקודש תמיד תוביל אותנו להכיר בטוהר שלנו ולדעת את האהבה שהננו. היא מלמדת שאנחנו נשארים "אחד" עם יישום חוק האהבה. אותה אהבה טהורה שאנחנו חולקים עם כל אחינו. היא תראה לנו את חפותנו כיוון שהיא יודעת שאנחנו אלוהיים. היא תראה לנו את שלמותנו מכיוון שהיא יודעת שאנחנו תמיד שלמים כנשמה וכרוח באדם.

עקרונות  להתבוננות

- רצון האלוהים הוא שתשיג גאולה מתפישת האגו והוא נותן לך את האמצעים למצוא אותה והוא בהכרח עשה אותה אפשרית וקלה להשגה.  אינך צריך לחפש את הגאולה במרחקים. כל רגע וכל שנייה מעניקים לך את ההזדמנות לגאול את עצמך מתפישה שגויה. אל תחמיץ את ההזדמנויות האלה שמביאות שמחה.

 - אלוהים רוצה באושרך המושלם עכשיו. זה ודאי גם רצונך ורצונם של אחֶיך. ברצון המשותף הזה כולכם מאוחדים. זהו המקום שבו שוכן השלום והטיהור באור האל הוא הדרך אל השלום. השכינה מסתכלת באהבה על כל מה שהיא תופשת. היא מעריכה אותך הערכת-אמת. הערכה זו נמצאת בהכרה הגבוהה שלך.

-   גם האגו נמצא בהכרה שלך כי הסכמת שהתפישה שלו תהיה שם.  הוא מעריך אותך בניגוד גמור להערכת השכינה, כי אינו מודע למה שהנך באמת.  בגלל חוסר הביטחון שלו האגו נוטה לחשדנות ולשיפוט.  כך בשכל שלך יש שתי הערכות סותרות לגבי עצמך,והן שונות בתכלית. 

- כה נשגבת היא תפישת השכינה לגביך. היא לעולם אינה שוכחת מה אתה באמת. כשאתה נענה לשכינה, בלבול האגו גובר. אז יש  לו נטייה לתקוף אותך, וזאת דווקא כשאתה מגיב לחיים באהבה. האגו יתקוף את מניעיך ברגע שיסטו סטייה ברורה מתפישתו לגביך. בנקודה זו הוא יעבור בפתאומיות מחשדנות לרשעות, כי חוסר הביטחון שלו גדֵל, וברור שאין טעם לתקוף אותו בחזרה. 

- אם אתה בוחר לראות את עצמך כלא אוהב, לא תהיה מאושר. אתה מרשיע את עצמך וכך רואה את עצמך בעיני האגו כפגום.  אינך יכול להעריך מערכת חשיבה כזאת. אתה רק יכול להרחיק ללכת אל מעבר לה ולראות איך הניגוד למה ששפוי נעלם.

 - אמונה בקטנות שלך כמוה כהכחשת הדעת כולה.  השכינה  יודעת שכל דבר שצומח מזה אין לו משמעות ואילו כל מה שבא מהאל, הוא אמתי.  כל אימת שאתה מפקפק בערכך, אמור:

"אלוהים עצמו אינו שלם בלעדי."   

האמת על אודותיך היא כה נשגבה,  

החזר לאל את חלקך בו, 

והוא יעניק לך את עצמו, עושה אותו שלם בך.

LINK Text Chapter 9-7