איננו יכולים לשנות את הבריאה המקורית של האל שמהותה שמחה, לא משנה מה אנו מאמינים לגבי עצמנו. לכן איננו יכולים לשנות את עצמנו, העצמי האמתי, הנצחי שנברא. אבל, האמונות שלנו יכולות ומשפיעות על התפישה שלנו את עצמנו. אם אנו מאמינים בהנחות כוזבות, תהיה לנו תפישה כוזבת של עצמנו אשר תנהל את חיינו.
היום נבין שהאל הוא אחד ורצונו שכל מה שהוא יוצר הנו אחד אתו. הנפרדות אינה רצונו ולכן היא בלתי אפשרית במציאות האלוהית. מכיוון שעולם זה שלנו נובע מהאמונה בהפרדה, כל התפישות שלנו בעולם המבוססות על אמונה זו הן כוזבות.
ניתן לבטל לחלוטין את כל חוויית עולם הנפרדות על ידי ביטול האמונה בפירוד. מכיוון שאנו מאמינים בזה, זה אמתי עבורנו וכדי למשוך את עצמנו מהאמונה הזו אנו זקוקים לעזרה מחוץ למערכת האמונות האנושית שתוביל אותנו חזרה למציאות המלכות. זה תפקיד רוח הקודש. לכן עלינו ללמוד לפנות לרוח הקודש, שתעזור לנו לצאת מהבלבול הזה כדי להימנע מכאב.
נזכור שמה שאנחנו מאמינים , הוא נכון עבורנו. זה לא הופך את זה למציאות אמתית, אבל אנו חווים את זה כנכון בגלל האמונה שלנו וזה יכול להביא מחשבות ותחושות לא רצויות. אולי הייתה לנו חוויה בה נמסר לנו מידע והאמנו שזה נכון. העברנו הלאה את המידע, מתוך אמונה מלאה שהוא נכון. ואז למדנו ממקור בעל תמונה רחבה יותר שהמידע שקיבלנו היה רק פוטנציאל להתגלות בעתיד אך עדיין הוא לא "עובדה" בעולם הזה. עם המידע החדש הזה אנו משנים את אמונתנו כך שמה שנראה היה נכון כבר לא נכון עבורנו.
מקור המידע האמתי שייך לרוח הקודש בהכרה הגבוהה שלנו כנשמה. רוח הקודש רואה את כל מכלול התמונה. מנקודת מבט זו הוא מסוגל להביא לנו תמונה גדולה יותר, אם אנו מוכנים לקבל את התובנה שלה. זה מאפשר לנו להכיר בשקר. בלימוד זה נאמר לנו "הקול שלה ילמד אותך להבחין בין כאב לשמחה ויוביל אותך אל מחוץ לבלבול שעשית."
בעזרת אור השכינה אנו יכולים להרפות מהאמונות השגויות שלנו וללמוד לקבל במודע רק את מה שנכון. זה הצורך היחיד שלנו: להרפות מהשקר ולקבל רק את מה שנכון. כך אנו יוצאים ממאבקי הנפרדות חוזרים לגן עדן של אחדות באהבה.
הנחת היסוד של האגו היא שאנו יכולים לרצות בשונה מרצון האל. רצונו של האל הוא להרחיב את השפעת האהבה בבריאה, מכיוון שאהבה היא חיים. לא להשפיע אהבה מחייב אותנו בכאב ומוות. זו התוצאה ההגיונית של הנחת היסוד של האגו והוא לא רוצה שנראה זאת, כדי שהוא יתקיים. האמונה בהנחת היסוד של האגו הותירה אותנו מבולבלים לגבי מה המשמעות של כאב ושמחה - לגבי מה שאנחנו רוצים ומה שאנחנו באמת כביטוי יופי ושלמות שמחת האל בחיים.
הלימוד הרוחני אומר :
"אם אתה הוא רצון האל ואינך מקבל את רצונו, אתה מכחיש שמחה מחייך. הנס של שינוי התפישה השגויה הוא אפוא לדעת מהי שמחה. שיעור באהבה זה הוא שיעור בשמחה.... ". אנחנו הננו ביטוי השמחה של האל בבריאה כאשר אנו בוחרים רק ברצון האלוהי לבריאה - להיטיב עם כל החיים כאחד דרך השפעה של אהבה שמאחדת ומובילה לשמחה.
עקרונות מהלימוד להבנה ויישום
- מלכות השמיים כמציאות היא התוצאה של מחשבת הבורא להיטיב לנבראים ואילו עולם בן האנוש שלי הוא תוצאה של אמונות האגו לגבי החיים.
- מחשבת האל קבעה את כל הנבראים בשבילי וכל הנבראים שייכים לי בהכרת האל, כחלק מזהותי הנצחית.
- מצב הכרתי שלי תלוי במה שאני מאמינה בו. אמונותיי הן שיקבעו מה אני מסכימה לקבל לתוך הכרתי המודעת. אני יכולה לקבל להכרה שלי את מה שלא קיים, וגם להכחיש את קיומו של מה שקיים.
- אני יכולה להתכחש לתפקיד שהאל העניק לשכלי, אבל לא למנוע אותו מלהתממש כך או אחרת. מכיון שהאמת היא רצון האל, אקח חלק ברצונו ואימצא לוקח חלק בידיעתו, שהנה אמת הקיום. אם אכחיש שרצונו הוא רצוני, אימצא מתכחש למלכותו וגם למלכותי. כאן השכינה תנחה אותי איך להימנע מכאב.
-איני מבחינה במה שמכאיב, יותר משאני יודעת מה משמח אותי ויש לי נטייה לבלבל בין השניים. תפקידה העיקרי של השכינה הוא ללמד אותי להבחין בין שמחה לכאב. בציות להדרכת השכינה, אימצא מוותרת על האגו ואזכה בכל - בהאמיני בדבר זה לא יהיה בי יותר סכסוך.
- כבן אנוש יש לי צורך להוכיח לעצמי את מה שכבר ברור אבל לי הוא לא ברור. אז אני מאמינה שאפשר לעשות את ההפך מרצון האל שפועל תמיד בבריאה. אולם ברצוני המתואם יחד עם האל, אני מביאה לחולשתו של האגו ולעצמתי שלי, יודעת שהשכינה תמיד תומכת בי ובעצמת האל בי.
- הקרנת האמונות הפרטיות שלי מבפנים החוצה, מביאה בלבול שלא מאפשר בי אמון מוחלט. מי שמבולבל אינו מציית בשמחה למדריך הפנימי, גם אם הוא ראוי לאמון, אך רצון האל קיים תמיד עבורי להיות מתואם לו. קולו בתוכי ילמד אותי להבחין בין כאב ושמחה, מחוץ לבלבול שיצרתי.
- הנני רצון האל שנברא בשמחה ובאי קבלת רצונו, אני מתכחשת לשמחה. כעת לא אחליט יותר בעצמי, כי הכל ניתן לי על-ידי החלטת האל ורצונו שנעשה לרצוני.
- מחשבת האל קבעה את כל הנבראים בשבילי וכל הנבראים שייכים לי בהכרת האל, כחלק מזהותי הנצחית.
- מצב הכרתי שלי תלוי במה שאני מאמינה בו. אמונותיי הן שיקבעו מה אני מסכימה לקבל לתוך הכרתי המודעת. אני יכולה לקבל להכרה שלי את מה שלא קיים, וגם להכחיש את קיומו של מה שקיים.
- אני יכולה להתכחש לתפקיד שהאל העניק לשכלי, אבל לא למנוע אותו מלהתממש כך או אחרת. מכיון שהאמת היא רצון האל, אקח חלק ברצונו ואימצא לוקח חלק בידיעתו, שהנה אמת הקיום. אם אכחיש שרצונו הוא רצוני, אימצא מתכחש למלכותו וגם למלכותי. כאן השכינה תנחה אותי איך להימנע מכאב.
-איני מבחינה במה שמכאיב, יותר משאני יודעת מה משמח אותי ויש לי נטייה לבלבל בין השניים. תפקידה העיקרי של השכינה הוא ללמד אותי להבחין בין שמחה לכאב. בציות להדרכת השכינה, אימצא מוותרת על האגו ואזכה בכל - בהאמיני בדבר זה לא יהיה בי יותר סכסוך.
- כבן אנוש יש לי צורך להוכיח לעצמי את מה שכבר ברור אבל לי הוא לא ברור. אז אני מאמינה שאפשר לעשות את ההפך מרצון האל שפועל תמיד בבריאה. אולם ברצוני המתואם יחד עם האל, אני מביאה לחולשתו של האגו ולעצמתי שלי, יודעת שהשכינה תמיד תומכת בי ובעצמת האל בי.
- הקרנת האמונות הפרטיות שלי מבפנים החוצה, מביאה בלבול שלא מאפשר בי אמון מוחלט. מי שמבולבל אינו מציית בשמחה למדריך הפנימי, גם אם הוא ראוי לאמון, אך רצון האל קיים תמיד עבורי להיות מתואם לו. קולו בתוכי ילמד אותי להבחין בין כאב ושמחה, מחוץ לבלבול שיצרתי.
- הנני רצון האל שנברא בשמחה ובאי קבלת רצונו, אני מתכחשת לשמחה. כעת לא אחליט יותר בעצמי, כי הכל ניתן לי על-ידי החלטת האל ורצונו שנעשה לרצוני.
