האל הוא אהבה שבה אתה סולח - הסליחה היא הצורך הגדול של העולם הזה, אבל הדבר הוא כך מפני שזהו עולם של אשליות. אלה הסולחים משחררים אפוא את עצמם מאשליות, ואילו אלה הנמנעים מסליחה כובלים את עצמם אליהן. כשם שאתה מרשיע רק את עצמך, כך אתה סולח רק לעצמך. ועם זאת, אף-על-פי שהאל אינו סולח במציאות אלוהית, אהבתו היא הבסיס לסליחה בעולם הזה. הפחד מרשיע והאהבה סולחת. הסליחה מבטלת את מה שהפחד יצר ומחזירה את השכל אל המודעות האלוהית. משום כך הסליחה יכולה באמת להביא גאולה. היא הדרך שבאמצעותה נעלמות האשליות.
כאשר אנו מוכנים לעבור בין העננים, אנו מובאים אל האור. באור יש שלום והבנה. האור אינו מתלונן. האור זוכר שהעננים הם אשליות של הפרדה ואינם אמיתיים. סליחה לא אומרת שאנו מקריבים משהו. סלחנות באה רק לשחרר מה שלא אמיתי ; כמו נפרדות. סלחנות משחררת את זה.
בעולם הפירוד, תמיד יהיו תלונות. תמיד יהיו הבדלים, הבדלים ללא סוף. עם סליחה נמסור כל ענן כזה לרוח הקודש ולבקש לראות את זה אחרת. נבקש להביאו לאור האהבה שמאחורי הענן. רוח הקודש נפלאה בהמסת העננים באור שלה. האהבה היא התשובה. האהבה שלה היא האמת. אהבה פשוטה המביאה את שלום האל ללב ולהכרה. היום נתרגל את ניקוי העננים ונמצא את האהבה שתמיד נמצאת שם.
העצמי האמתי שתמיד היה שם לא צריך סליחה, אבל מה שאתה באמת צריך להבין הוא שהאגו אינו אתה. זאת האהבה הטהורה שבה אתה מוצא שחרור, שבו הלב שלך יכול להתחיל להיפתח שוב ושוב ושוב לבהירות וחסד, שלום ושמחה. הרשה לרעיון של היום לשקוע לתוך לבך,
מה שמייחד זאת הוא החשיבות של הגדרת המניע מאחורי המחילה שלך. האם אתה סולח מתוך פחד או שאתה סולח מתוך הדהוד עם אהבה. בכנות, סליחה אמיתית יכולה להיות רק באהבה. בחיי בן האנוש ישנה העמדת פנים של סליחה. זה בא מתוך מחויבות, ותמיד בא עם ציפיות.
סלחת למישהו כי האמנת שזו הדרך היחידה שהיחסים יכולים לעבוד. סלחת למישהו כי אולי יאהב אותך יותר, תהיה מקובל יותר, או שאלה שם בחוץ ישתנו. ציפייה זו הייתה תמיד סימן לכך שניסיון הסליחה אינו שלם. כאשר אתה באמת צועד לתוך סליחה אמתית, אז אתה יכול לסלוח ולשחרר ללא התחייבות. קבלתך זאת היא כמו לקבל שאחיך לא באמת יכול לפגוע במהות שלך. אז אתה מוצא את עצמך בתוך מרחב של אהבה טהורה ממהות הנשמה.
“God is the Love in which I forgive.”
