-מה שאתה רואה הוא צורה של נקמה עצמית - רעיון היום מתאר במדויק את האופן שבו המין האנושי מחזיק בשכלו מחשבות תקיפה וכך הוא מוכרח לראות את העולם. לאחר שהשליך את כעסו על העולם, הוא רואה נקמה העומדת להלום בו. כך נתפשת תקיפתו שלו כהגנה עצמית. הדבר הופך למעגל-קסמים ההולך ומחמיר עד שהוא יהיה מוכן לשנות את דרך הראייה שלו. שאם לא כן, מחשבות תקיפה ותקיפת-נגד יגזלו את כל זמנו וימלאו את כל עולמו ואיזו שלוות-נפש אפשרית אז ?
מדמיון-תעתועים אלים זה נרצה להיחלץ. האם הידיעה שאין בו ממש אינה חדשה משמחת ? האם הגילוי שאתה יכול להיחלץ אינו משמח ? האני הקולקטיבי שלך יצר את מה שברצונו להרוס: את כל מה שהוא שונא ושהייה רוצה לתקוף ולהרוג. בעוד כל מה שהוא פוחד ממנו אינו קיים. זו רק השתקפות תודעת ההמון הרדומה לאמת.
כאן אנו מקבלים עזרה להבין שכל העולם הזה שנראה מחוץ לנו,
הוא השלכה של הסכסוך הפנימי שמגיע מהכרתנו האנושית-
השיעור עוזר לנו להבין שהעולם הזה שאנו חושבים עליו מחוצה לנו הוא באמת השלכה על האמונה שלנו בהפרדה שקיימת. זה מאוד מועיל כאשר מתגלה לפנינו המוטיבציה הלא מודעת להמצאת עולם של תפישת הפירוד, של גופים נפרדים עם שכלים נפרדים. היטל זה מופיע כעולם של קונפליקט שנדמה שהוא מחוץ לשכלנו. מכיוון שאנו חשים אשמה על התשוקה הזאת לאינדיבידואליות, איננו רוצים להכיר ברצון זה לראות את ההפרדה כקיימת ואנו בוחרים לדחוף את המחשבות הללו על סכסוכים אל הממלכות הלא-מודעות של ההכרה.
הבנה זאת אומרת:
הקונפליקט שאני רואה בעולם הוא פשוט השתקפות של הסכסוך שעולה בהכרתי. זה עוזר לי להבין מדוע אני חווה פחד. יש רגעים שבהם נדמה לי שהוא מסתלק, אבל זה יחזור על פני השטח עד שאעזוב את הסיבה הנובעת מבפנים. לכן אני צריכה לדעת ולהבין במלואו את עומק המפגעים המתגוררים בשכבות הלא-מודעות של הכרתי.
לכן אני רוצה לראות מאחורי הצעיף של גופים נפרדים עם שכלים נפרדים את מה שהוא אמיתי. מה שבאמת אמיתי הוא חסר שינוי. יש לי כל כך הרבה עזרה. ועזרה נצחית זו הולכת איתי, ושם היא מחזיקה את ידי ומובילה אותי מתוך להזיות אלה של הפרדה כאשר אני מוכנה. בשיעור של היום אני לומדת שמה שאני רואה כאני נרחב זה סוג של נקמה עצמית.
אני מוכנה לתרגל זאת ולתת לתפישה שלי להירפא היום. אכן, אהבה אלוהית אינה תרגיל אינטלקטואלי. זוהי הרמת הצעיף, הרמת האשליה של הפרדה בין מה שנראה כמו שתי ישויות ויותר. החוויה והניסיון הזה הם ההפתעה שלוקחת אותי לראות את העולם מצורה של נקמה לתוך החוויה של הרחבת האהבה דרך העולם.
החוויות האלה פותחות את לבי ומזכירות לי את האמת של מי שאני. זה הריפוי שלי. זה הזיכרון שלי של הרחבה של אהבה שאבי האלוהי נתן לי. אני רוצה לזהות חוסר אהבה עם מה שיש בהכרתי ולתת לו ללכת. אני מוכנה לתת לרוח האל להוליך אותי דרך המניעים הלא מודעים שאליהם נצמדתי. לזהות אותם ולמסור אותם לאור.
נסכם הבנה זאת : לפעמים אנו חושבים על העולם הזה כבעל התפרצות זעם ילדותית, שבה אנו אומרים לאבא שלנו : "אתה לא תיתן לי את העולם המיוחד שאני רוצה לעצמי, ולכן אני אעשה את העולם שלי ! ". האב האלוהי לא ימנע מאיתנו לעשות עולם מטורף באשליה, כי הוא נתן לנו את כל הכוח לעשותו דרך בחירה בכך.
אנחנו יכולים להשתמש בכוח זה כדי ליצור ממש או לא ליצור בכלל. אם הוא היה רוצה להפריע לנו באי יצירה, אז אנחנו כבר לא נהיה התכלית שלו כפי שהוא יצר אותנו. את זה הוא לא יכול לעשות כי הוא יצר אותנו כמוהו בצלמו ודמותו. הוא סיפק לנו את האמצעים להימלט מן העולם המטורף שנראה כאילו שאנחנו עשינו.
אנחנו יכולים להשתמש בכוח זה כדי ליצור ממש או לא ליצור בכלל. אם הוא היה רוצה להפריע לנו באי יצירה, אז אנחנו כבר לא נהיה התכלית שלו כפי שהוא יצר אותנו. את זה הוא לא יכול לעשות כי הוא יצר אותנו כמוהו בצלמו ודמותו. הוא סיפק לנו את האמצעים להימלט מן העולם המטורף שנראה כאילו שאנחנו עשינו.
בסופו של דבר, הכאב של "חיים" בעולם שאנו עושים, הופך להיות כה גדול, שאנו נהיה מוכנים לחפש דרך טובה יותר. השכלים הסגורים שלנו פותחים דלת, חלון, סדק בשריון כדי לתת מקום לאהבה. זה מאפשר לקבל תשובה מתוכנו פנימה ואנחנו מקבלים הבנה שיש דרך אחרת להיות, דרך הרבה יותר מאושרת, שלווה יותר ומלאה יותר באהבה מכל מה שעבר עלינו בעולם הזה.
השיעור הזה הוא צעד שעוזר לנו להכיר בכך שאנחנו לא באמת רוצים את העולם שעשינו. חייבת להיות דרך טובה יותר, דרך מאושרת יותר, דרך אוהבת יותר, דרך שלווה. היום נהיה מוכנים להפסיק את התפרצות הזעם הילדותית שלנו ולפתוח את הדלת הרחבה יותר לשלום האלוהים.
זה מועיל לא לפחד כאשר אנו מסתכלים על נקמה עצמית זאת. אנחנו יכולים לראות את זה בכל מקום, בחדשות בטלוויזיה, בחברים מרכלים, בזעם בכבישים ובכל דבר שקורה היום. כאשר אנו רואים את הדברים האלה בעצמנו ואחרים, אנחנו רק צריכים לדעת שהם לא מה שאנחנו באמת. עלינו לשמור על ההבנה שאיננו אשמים כשאנו לא מודעים.
אנחנו מקיפים את עצמנו עם כל כך הרבה דברים כדי לשכנע את עצמנו שהחיים שלנו נראים אמתיים. כל הדברים האלה מפריעים לנו להיות במציאות של מה שאנחנו באמת. כך אנחנו זוכים בהם. הדברים האלה הם תחזיות של הפחד שלא יהיה מספיק. כך האנושות רואה את הפחד שלה בכל מה שסביבה.
נשאל את עצמנו היום : האם אני רוצה לחיות בעולם של פחד ? הרי לא כך נוצרנו כדי להתקיים. נוכל לחיות כמו שנוצרנו עבורו כדי להתקיים בשלמות.
