איפה הוא העולם שראית, לאחר שנעלמה סיבתו ?

-אתה יכול להיחלץ מן העולם שאתה רואה, על-ידי ויתור על מחשבות תקיפה והתגוננות - רעיון היום כולל את הדרך היחידה לצאת מן הפחד, שיכולה להצליח. הדרך הזאת אינה יכולה להיכשל. כל מחשבה שלך מרכיבה קטע מן העולם שאתה רואה.  לכן  עליך לעבוד עם מחשבותיך, אם תפישתך את העולם אמורה להשתנות. העולם שאתה רואה הוא עולם נוקם, וכל דבר הוא סמל לנקמה. כל אחת מתפישותיך על אודות "המציאות החיצונית" היא דימוי ציורי של מחשבות התקיפה שלך. אפשר בהחלט לשאול אם הדבר הזה ראוי לַהיקרא "ראייה". אולי הביטוי דמיון-תעתועים מתאים יותר לתהליך כזה, והמלה הזיה היא הגדרה הולמת יותר לתוצאה?

  אתה רואה את העולם שיצרת, אבל אינך רואה את עצמך כיוצר-הדימויים. אינך יכול להינצל מן העולם, אבל אתה יכול להיחלץ מסיבתו. זוהי משמעותה של הגאולה.

 החזון כבר מכיל בתוכו תחליף לכל דבר שלפי דעתך אתה רואה עכשיו.  היופי יכול להאיר את דימוייך, וכך לשנות את צורתם עד שתאהב אותם, אף-על-פי שנוצרו מתוך שנאה. שכן לא תיצור אותם בכוחות עצמך בלבד.   רעיון היום מציג את המחשבה שאינך לכוד בעולם שאתה רואה, שכן אפשר לשנות את סיבתו. שינוי זה דורש קודם כל שהסיבה תזוהה ואז תיזנח, כדי שאפשר יהיה להחליפה בדבר אחר. שני הצעדים הראשונים בתהליך הזה דורשים שיתוף פעולה מצדך.

השיעור הזה מועיל לנו כי אנו עדיין צריכים תזכורת

שאנו הננו יצרני דימויים של תמונות העולם -

העולם שאנו רואים מגיע ממחשבות. הוא מזמין אותנו לקחת אחריות על ראיית עולם של תפישת הפרדה, עולם של גופים נפרדים ונפרדות בכל מובן.  יש צורך לזכור שאת המחשבות אנו מחזיקים בהכרה והן נותנות חוויה זאת. כאן ההדרכה מזכירה לנו, "כל אחת מהתפיסות שלך על" המציאות החיצונית "היא ייצוג ציורי של מחשבות ההתקפה שלך." 

"החזון  מחזיק תחליף לכל מה שאתה חושב שאתה רואה עכשיו." אם אנו לא רואים את החלפתו, אז אנו עדיין מחזיקים בדימויים שלנו. הדימויים האלה הם כמו מחסום לאהבה שישנה ונוכחת מאחוריהם. כאן אנו לומדים שכל מחשבה שלא באה מאחדות האל מנסה להפריד את אחדות האל. כל מחשבה על אינדיבידואליות היא מחשבה של התקפה והתגוננות. זה נראה 'שם בחוץ', אבל מה 'שבחוץ' הוא באמת מגיע מההכרה הפנימית.

 זה נקרא הקרנה -כלומר - ליצור תמונה-

 אנו צריכים להתאמן על הבעלות של המחשבות שהן הסיבה לעולם שאנו רואים. אנו אחראים על ויתור מחשבות ההתקפה האלה. כשאנו מוכנים לוותר עליהם, אנו מבינים כי התמונות האלה שעשינו יוחלפו כשנניח להן ללכת, יש להבין שרק האהבה המאחדת היא אמיתית. 

איפה הוא העולם שאתה רואה, לאחר שנעלמה סיבתו ? 

 כל צורות הפירוד הן רק רעיונות מזויפים שהשקענו בהכרה לזמן מה.  הנכונות צריכה להיות -למסור אותם לאור שיזרח עליהם ויראה שהם לא כלום. האגו מחפש להוסיף למחשבות התקיפה קריאה לחמלה, אכפתיות ואהדה. אם אנו רואים מישהו נפצע ואנו מתרסקים כשאנו חושבים שהאדם הזה צריך לסבול כאב, זו מחשבה של התקפה. אם אנו דואגים לאדם אהוב, זו מחשבה של התקפה עליו.  אם מישהו חולק איתנו אודות ההפסד שלו ואנו מצטרפים לתפישת האובדן שלו, זו מחשבה של התקפה עליו.

אלה הם מחשבות התקפה כי הם תופסים את "הבן האלוהי האחד" כחלש ופגיע, כמסוגל להיפגע ועושים אותו כך כחוויה משותפת. מחשבות אלה תוקפות את האמת על ידי תפישת החצנת האל בחיים כחלשה.  מכיוון שיוצר יכול ליצור רק את עצמו, היצירות צריכות להיות כמו של הבורא. אם אנו רואה את היצירות של האל כחלשות, אנו חייבים לראות את אלוהים כחלש.  אולם האמת אומרת לנו שאהבת האלוהים היא כל מה שיש. ושאלוהים הוא כוחנו ועוצמתנו."

 לסיכום:  שיעור זה הוא צעד לקראת ההכרה בהשקעת חשיבת האגו המבססת תפישת פגיעות, והוא אומר לנו כי ויתור על אותם מחשבות של פגיעות היא הדרך בה נביא לעזיבת העולם הזה.  זה התפקיד שלנו לזהות כל מחשבה של התקפה (דבר שמזייף את האמת) ולתת לו ללכת.  רוח האל  שוכנת בהכרה שלנו ומוכנה  לעזור לנו לעשות את זה.

אנחנו צריכים רק את הנכונות שלנו להפנות כל מחשבה מפגעת לידי הרוח. זה יילקח בשמחה ויראה לנו את החלפתם באור המבריק שלו.  כאשר אנו לומדים לעשות זאת,הפחד נסוג וכך אנו חווים את כוח האהבה יותר ויותר. כשחבר מגיע אלינו עם כאב, אנחנו לא מזדהים עם הכאב, אלא עם כוח האהבה לידידנו. ממקום של שלווה אוהב זה, אנו יכולים להיות מודרכים על ידי רוח האל להציע לחבר שלנו כל דבר מועיל באמת באותו רגע. זה עשוי להיות מגע אוהב, מילה נינוחה או רק מחשבה בהתמקדות האמת בהכרה שלנו.

. 

תרגיל 23

“I can escape from the world I see by giving up attack thoughts.”